שארית יוסף קא

משמע דבר מועט כדפירש רש"י אבל אין כל כך ראיה דדווקא כתובה נמכרת בדבר מועט מפני שמא תמות היא קודם והבעל יורש כתובתה וכמה פעמים מצינו בתלמוד ותמכור כתובתה בטובת הנאה כו' ומשני כל לגבי בעלה ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא לא מטרחינן הרי שיכולה למכור אפילו בחיי בעלה והיא יושבת תחתיו הרי אף על פי שלא הגיע זמן הפירעון שהרי עדיין בעלה חי יכולה למכור וה"ה לנדון דידן ומלשון טובת הנאה גם כן משמע שאין בו שום אונאה כנ"ל. ואם יפקפק הבעל דין לחלק בסברת הכרס ולומר דשאני כתובה שהוא מעשה ב"ד ולכן היא זוכה בה למוכרה אפילו קודם זמן גבייתה דאלימא כח בית דין מ"מ אביא ראיה על סתם מלוה מהא דגרסינן בפסחים פרק כל שעה (דף ל') בעל חוב אביי אמר למפרע הוא גובה רבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה כו' עד כי פליגי דזבין מלוה וקדיש מלוה ופרש"י ז"ל המלוה את חבירו ושיעבד לו נכסיו ואומר לו אם לא אפרע לך לזמן פלוני גבה מנכסיי ומטא זימנא ולא פרעיה אביי אמר ע"כ שמע מינה על זה פליג רבא ואמר מכאן ולהבא הוא קונה ואין ההקדש חל מטעם דאלו הוה ליה זוזי הוה מסליק ליה לכן אין הקרקע קדוש או אין זביני זביני אבל אי מכר גוף החוב הוי מכר או הקדישו הוה הקדש וכן פרש"י לשם בהדיא וז"ל כי פליגי במקדיש מלוה בתוך הזמן את הקרקע המשועבד לו ולא הקדיש החוב עד כאן לשונו. משמע דאם הקדיש החוב הוה קדוש אף על גב דלא הגיע זמן והוא הדין לזבין שהרי בגמרא אמר כי פליגי דזבין מלוה כו'. ואף כי יש לחלק ולומר דהכא גבי מלוה הזמן אתי ממילא בודאי אבל בנדון דידן אינו תלוי בזמן כי תלוי במעשה בהעדר חמיו וזה אין לו זמן ידוע וחילוק זה מצינו לענין אם להתיר נדרים שלא הגיע זמנם חדא מנלן לחלק בכאן מסברת הכרס להוציא ממון. ועוד שגם ראיה הנ"ל שהבאתי מכתובה יוכיח שהיא גם כן תלויה בהעדר הבעל ולשם גם כן אנו צריכין לחלק סברת הכרס כנ"ל ואין ראוי להוציא ממון מחזקתו בסברות אלו אף שאנו מדמים אין ראוי לעשות מעשה. וגם מהרי"ק כתב בהדיא כלל כ"ט על אחד שנתן לחבירו שטר חוב ולא יגביהו עד שעה לפני מותו ובנתיים מחל ופסק דהוה מחילה דהוה כדבר שבא לעולם וגם המרדכי פרק יש נוחלין (דף רנ"ג עמוד ד') כתב על מתנה שכתוב בו בשטר מהיום ולאחר מיתה וז"ל כתב הר"מ כו' עד ואם מכרו הבת מחלק מתנתה זכה הלוקח מההוא שעתא כל זכותייהו דאית להו אבל מכל מקום אין כל כך ראיה לפי שלשם לא היה תנאי ירושה אבל בנדון דידן הוא תנאי ירושה כחח"ז שמא היה כאומר מה שאירש מאבא מכור לך דלא אמר כלום אבל מכל מקום אין לומר דהוה ירושה ואמרינן פ"ק דב"מ (דף ט"ז) מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום ובשטר ח"ז כתוב שבאם ירצה בניו ליתן כחצי ח"ז הרשות בידו הרי שבא להיות יורש אין לומר כן חדא הרי כתוב בו סך מה שנתחייב רק בתנאי שיהא הברירה בידיהם לאחר מותו אם לשלם הסך אם ליתן חח"ז ובזה פרע החוב ואם כן אין כאן ירושה כלל. ועוד נבא עליו מב' צדדין אם היו ירושה א"כ לא חל מעיקרא כמאמר חז"ל האומר ירש אחד במקום בת או בת במקום בנים לא אמר כלום וא"כ אין ממש בשטר חח"ז ואם הוה חוב או מתנה ולכך יכול להקנות וליתן או לחייב עצמו לבתו א"כ יכול למכור וק"ל, והנה שמעתי אומרים דחמיו ארכבי אתרי רכשי כמו שאמר רב בפ' מי שמת על מש"מ שכתוב בה קנין דאמר דארכבי אתרי רכשי הרי היא כמתנת בריא