שארית יוסף ק

לא) מעשה פה קק"ק שהיה לאחד שטר כחצי חלק זכר מחמיו ונוסח שטר חצי זכר במקומינו ידוע שחמיו נותן שטר לזוגתו שהיא בתו שנתחייב לה סך אלף זהובים וזמן הפירעון שעה אחת לפני מיתתו ובאותו זמן יהא לבני חמיו הברירה אם לשלם לה החוב אם ליתן לה כחצי חלק זכר המגיע לזכר וזה היה בק"ס ובכל תיקון שטרות. וגיסו בן חמיו קנה ממנו השטר חצי זכר בכתיבה ובמסירה ואחר כמה שנים מת חמיו והניח סך גדול יותר ממה שאמדוהו בחייו ואז רצה לחזור במקח בשביל שנתאנה וגם אומר אין אדם יכול למכור דבר שלא בא לידו דהוה ירושה של זוגתו ואין יכולת בידו ובידה למכור הירושה כמאמר חכמז"ל מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום. ועוד שלא הגיע זמן הפירעון הוי כדבר שלא בא לעולם וישבו שלשה בדין ופסקו כולן כא"חד (ר"ת שמות הדיינים) שהמכר בטל ושינתן שטר חצי זכר ויהא בתוקפו כאלו לא נמכר עכ"ל. ולא פרשו טעמם ובן חמיו הנ"ל תבע מהם כתבו לי או תאמרו לי מאיזה טעם דנתוני ולא רצו: תשובה הנה נ"ל שטעו בדין מכל צדדין והואיל ולא פרשו הטעם צריך אני לפרש כל הטעמים השייכים לפום ריהטא ולסתור כל אחד ואחד בעזה"י. וזה אין צריך פנים שהיו צריכים אפי' לכתוב מאיזה טעם דנו אותו ובפרט שאפי' לפי טעותם יתהפך הדין כי באם טעמם מטעם דשב"ל אז כשתפס קנה אפי' דבר שלא בא לעולם והבן הזה תפוס ועומד ואף על פי שכתבו התוספת בפרק איזהו נשך (דף ס"ט) בד"ה כי האי גונא צריך לאודועי דווקא הכא לפי שהיה לו פתחון פה לחושדו כו' עד אבל בעלמא לא והא דאמר כו' עד כותבים ונותנים לו אומר רבינו תם דווקא התם דלא רצו לדון כו' עכ"ל. מכל מקום הרי כתב רבינו ירוחם והבית יוסף מביאו (סי' ט"ו) דבין דנו בכפייה בין דנו שלא בכפייה מ"מ כותבין ונותנין. וגם הטור חו"מ כתב בסתמא אם חושדין אותו ואינו מזכיר שהיה להם איזה פתחון פה ובנדון דידן י"ל גם לרבינו תם כותבין ונותנים הואיל והדין מתהפך לפי הטעם כנדון דידן כותבין ועוד אפי' רבינו תם לא פליג אלא על כותבין אבל להגיד הטעם על פה לא פליג וכ"ש כשיש טעם ונפקותא בדבר וק"ל. והנה אתחיל לסתור פסק שלהם גרסינן בכתובות פרק הכותב (דף פ"ה) קריבתא דרב נחמן זבנתה לכתובה בטובת הנאה איגרשה ושכיבה אתו ותבעי' לה לברתה אמר רב נחמן ליכא דליסבא עצה תיזול ותיחול לכתובה דאמה לגבי אביה ותירתה מיניה ופירש רש"י ה"ג אתו תבעו לברתה אתו לקוחות וקא תבעי לה לברתה הבאה לגבות כתובת אמה מאביה ולירש הכתובה מאמה כו' הרי בפי' שמכרה כתובה בחיי בעלה אף כי עדיין לא הגיע הגבייה אלא לאחר מיתה או גירושין ואין לומר דזבנא לאחר שנתגרשה רק שעדיין לא גבתה מבעלה ומתה זה אינו שהרי כתב זבנתה לכתובתה בטובת הנאה ובאם איגרשה ואחר כך מכרה למה מכרה בדבר מועט. ועוד מה לו לספר לכתוב ולהאריך שמכרה בדבר מועט מאי נפקא מיניה אלא להודיע שבעלה היה חי ואף על פי כן המקח קיים. ועוד שהרי כתב איגרשה אחר שכתב זבנתה לכתובה משמע דזבנה ואח"כ איגרשה הרי בפירש שאף על פי שלא הגיע זמן הפירעון שהרי תלה בשעה לפני מותו ש"מ המכירה קיימת וגם מזה יש להוכיח קצת דלא שייך בזה אונאה שהרי כתב שמכרה כתובתה בטובת הנאה דמשמע דהוה אפי' בביטל מקח במקום אחר דהוה האונאה יותר מפלגא דלשון טובת הנאה