שלמי נדרים ז

מפתח שפתי הדבר אשר העירני להקריב קרבן שלמי נדרי על מזבח הדפוס. לא גבה לבי ולא אתפאר כי יהי' לי מזה תפארת מן האדם. כי לא הלכתי בגדולת הפלפול. ובנפלאות הבקיאות. אשר בהם יתהלל המתהלל. רק השכל וידוע דברי חכמים. לאנוש כערכי. ולא לאלופי ומיודעי. ולהבין אמרות רבותינו ז"ל מפרשי הש"ס במס' נדרים שלטי הגבורים רש"י ותוס'. הר"ן והרא"ש. כי משונה מס' זו מכל המסכתות אשר בהם כבר סלו סלו לנו המסילה רבני סבוראי. גאוני בתראי כמו המהר"ם לובלין והמהרש"א ומהר"ם שיף. ופני יהושע ושארי מפרשים. בגודל חריפותם ועוצם בקיאותם. שמו העקוב למישור. לא כן במס' זו. רבות בשנים לא הוגה כלל מאופל השבושים שהיו ע"י המדפיסים. עד אשר בדורות האחרונים זכינו באור חדש. להגהת רבינו הבית חדש. והגהת הגאון ר"י פיק ז"ל. וגם בדורינו זה הי' לנו לעינים הה"ג ר' שמואל שטראשון זלה"ה מווילנא. זיקק וצירף. בהגהות וביאורים נכונים וישרים. אמנם עוד השאירו עוללות לעניי הצאן. בדברי המפרש המכונה בשם רש"י ובדברי התוס'. הצריכים עוד להגהות [ומותר להגיהם כמ"ש הט"ז בסי' רי"ז ס"ק ל"א. שהגי' שם בדברי התוס'. וז"ל שם. ואל יקשה בעיניך שהגהתי בדברי התוס'. שאותן התוס' מלאים טעות לכל רגיל לקרותם עכ"ל] וגם בביאורים הנחמדים מזהב. הרא"ש והר"ן ז"ל יש מקומות רבות אשר נצרך פירוש לפירושם. והם לרוחב שכלם ועוצם תבונתם קצרו במובן וסמכו על המבין. והנה מיום אשר חנני ה' לשקוד על דלתי התורה נפשי אותה ללקוט שושנים ולקבץ נפזרים אמרים יקרים מפי סופרים וספרים על מס' זו. מגאוני בתראי כמו השעה"מ ודה"מ וס' אבני מלואים. ומהנ"י והריטב"א החונים על דגל הלכות הרמב"ן ז"ל. אשר בדורינו זה זכינו שנתפשטו דבריהם ז"ל ויצאו לאור. כי באורם נראה אור חדש אשר יאיר לנו גם בפי' הר"ן והרא"ש כאשר יראה הקורא בספרינו זה בפנים הספר. לכן קבצתים כעמיר גורנה ועלו בידי בעזר השם לכרך נכון. והיו ספונים ת"י כתוב על ספר חוקה. וכאשר ראו בידי חברי ורבותי. כל מעשי בספר נכתבים יחד כולם ענו ואמרו לי. מי יתן ויוחקו בדפוס כי יהי' דבר השוה לכל נפש ותועלת להוגים במס' זו וכן החזיקו בידי גאוני הדור פארי הזמן. כמבואר בהסכמותיהם. המה הרהיבו בנפשי עוז. לקרבה אל המלאכה ולהוציאה לאור עולם וכאשר החילותי לסדרו. בעזר ה' נפתולי אלהים נפתלתי. בהגהות חדשים וביאורים אשר חנני ה'. כמעט בכל דף ודף ולסלסל באמרות רבותינו ז"ל ע"ד מאמרם ז"ל כהנים נהגו סלסול בעצמן ואנכי הצעיר מזרעא דאהרן קאתינא אמרתי אל לבי. מה יתרון לאדם בכל עמלו. ימי חיי הבלו. אם לנפשו רוחו ונשמתו לא ישא מכל אשר לו. וזאת ראוי לכל איש נלבב לעת זקנתו. להכין מזכרת לו אחרי נסו צלו והי' ה' לאור עולם לו. לחסות בצלו כמאמר הכתוב ה' צלך על יד ימינך. ימינך ה' תעזרני לבצע מעשי ולהיות ממזכי הרבים א"ס:

חסדי ה' אזכיר על כל טוב אשר גמלני מעודי. לא כפי מעללי ומעבדי. חיים וחסד עשה עמדי. ושם חלקי מיושבי בית המדרש השוקדים על דלתות התורה. המה היו מתי סודי. ובקהלם הוחד כבודי. ובמה אקדם להשיב לה' על כל תגמולוהי עלי. אשר חשך נפשי משחת בלי. מחליים רעים ונאמנים אשר עברו עלי. בימי חיי הבלי. וביותר בשנה זו שנת קרני תר"ם ר"ח תמוז. אשר אמרתי נגזרתי ח"ו. כי כמים נשפכתי. והתפרדו כל עצמותי. בדמי ימי אלכה אמרתי וברוך הגומל לחייבים טובות ברכתי. אכן יגורתי כי מכל החסדים והטובות קטונתי ונגרעתי [ויפה פירש הגאון בעל ישועות יעקב בא"ח (סי' ריח) על מאמר רז"ל בשבת (דף נג:

) מעשה באדם א' שמתה אשתו והניחה לו בן לינק ולא הי' לו שכר מיניקת. ונעשה לו נס ונפתחו לו דדים כו' ואמר רב יוסף בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה ואביי אמר כמה גרוע אדם זה שנשתנו עליו סדרי בראשית. וכתב הגאון הנ"ל דמר אמר חדא ומא"ח ושניהם אמת דבודאי אדם זה גדול הוא שנעשה לו נס כזה. אבל כמה גרוע אדם זה פי' שנגרע מזכיותיו. ואמרתי דלהכי נקיט לשון גרוע ולא אמר כמה פחות אדם זה. ובזה ישבתי מה שהקשו הת"י ונדפס על הגליון על אביי דאמר כמה גרוע אדם זה דהא במדרש רבה אמרו על פסוק ויהי אומן את הדסה. שנפתחו לו למרדכי שני דדין כשני ד"א. ואיך שייך ח"ו לומר על מרדכי הצדיק כמה גרוע אדם זה ותירוצם שם דחוק יעויי"ש. אבל לפי המבואר למעלה א"ש. דמ"ש כמה גרוע אינו משום פחיתות הערך. אלא כיון שנעשה לאדם נס גדול נתמעטו זכיותיו ומי לנו גדול מיעקב אאע"ה שאמר קטונתי מכל החסדים כו'. ובזה יבא ג"כ לנכון מה שעונים להמברך ברכת הגומל אחר ברכתו מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה", ולא סגי בעניית אמן כמו בכל הברכות שעונים השומעים אמן, אבל הכונה שמברכים אותו שלא ינוכה לו מזכיותיו בעבור הנס שנעשה לו, לכן אומרים לו מי שגמלך טוב הוא יגמלך "כל" טוב סלה, בלי נכיון, וכמו שאנו אומרים בבהמ"ז ומכל טוב, לעולם אל יחסרנו שיש לפרש ג"כ הכונה שמכל טוב שגמלנו, לעולם, הנצחי, אל יחסרנו עי' בפי' ההגדה להגאון ר' יחיאל העליר זלה"ה]. לזאת כל איש הנלבב ראוי לו אחר שנעשה לו נס להוסיף זכיות ולתקן מילתא כמו שמצינו ברשב"י (שבת לג:

) אחר שיצא מהמערה אמר הואיל ואתרחיש לי ניסא. איזיל ואתקין מילתא. ומזה לקחתי ג"כ מוסר לנפשי לילות יסרוני כליותי. עת לעשות לה'. ולתקן נפשי. אולי יגולגל זכות מה ע"י. ולהודות לה' על רוב חסדיו עמדי ואמרתי ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. והגאון הראנ"ח בספרו אמרי שפר. שפיר מאוד קאמר פי' על הפסוק הזה ע"פ מאמרם ז"ל בנדרים (דף מ'.) רבא יומא קמא דחליש אמר לא תיגלו לאיניש דלא ליתרע מזלי'. מכאן ואילך אמר פוקו ואכריזו בשוקא דכל מאן דסני לי ליחדי לי וכתיב בנפול אויבך אל תשמח כו' והשיב מעליו אפו ודרחים לי ליבעי עלי רחמי. ושם אמרו על הפסוק אשרי משכיל אל דל. אין דל אלא חולה שנאמר מדלה יבצעני וזה שאמר דוד ארוממך ה' כי דליתני שנחליתי ולא שמחת אויבי לי שלא נצרכתי להכריז בשוקא ולהשיג ישועה ורפואה ע"י מה שישמחו אויבי לי. כי אינני חפץ בזה שיענשו ע"י כמאמר הכתוב גם ענוש לצדיק לא טוב (וע' ברכות ז'.) לכן אני משבח ומרומם אותך כי לא באתי ונצרכתי לישועה משמחת האויב. אכן שועתי אליך ה' ותרפאני. כן ת"ל נתקיים בי כי ביום השלישי קמתי ושלח לי הקב"ה עזרו מקודש,. אנא ה' כאשר עד הנה עזרוני רחמיך וחסדיך. כן אל תטשני לנצח ותן חלקי בתורתיך הקדושה. אגורה באהליך עולמים. וקראתי שם ספרי זה