שלמי נדרים קו

פירושו שאין לו התרה כלל וכדעת הרשב"א דהוי כקבל ע"ע כאיסורין שאסרה התורה וסוגיא דגמ' דידן דאמרה מאן תנא הא דתני דברים המותרין כו' מני ר"ג היא פי' דאמר גם גבי שלא אציע לך מיטתך יפר משום שנאמר לא יחל דברו הוא ג"כ באופן שבטעות נוהגת איסור היינו שהיא סבורה שגם בדברים שמשועבדת לו חל נדרה וכ"כ המפרש כאן בד"ה ר"ג היא שכתב הואיל ונהגה בו איסור והיא סבורה שתהא אסורה להציע לו מטתו וכו' ולפ"ז מ"ש רבינו הגר"א ז"ל בשם הר"ן דבגמ' דפ"ב דנדרים משמע כפי' הראשון לא ידענא אנה הוא בר"ן להוכיח כפי' הראשון מסוגי' דפ"ב דנדרים דכפי הנראה מהר"ן דפסחי' מוכיח מסוגי' הנ"ל להביא ראיה לפי' השני וגם דברי הר"ן אינם מובנים לי מאין מוכח משם כפי' השני דגם לפירוש הראשון יש ליישב סוגי' הנ"ל דיפרשו דמיירי באופן שיודע שהוא מותר מן הדין אלא שנהג בו איסור לגדר ואפ"ה מהני בו התרה. שוב ראיתי בגליון הגאון ר' שלמה אייגר ז"ל בסוף המסכתא שכתב על דברי הר"ן הללו קשה הא הר"ן ס"ל כהרשב"א דלמנהג א"צ התרה כמ"ש בב"י ביו"ד סי' רי"ד וכתבתי בזה בתשובה כו' ותשובתו הרמתה לא זכינו עדיין ליהנות מאורו ופשוט שמ"ש דלמנהג א"צ התרה ט"ס וצ"ל אין לו התרה ובשגגת הדפוס נתחלף צ' בלמ"ד והנה נראה מדעתו שדעת הר"ן כדעת הרשב"א ולע"ע צ"ע בכל זה:

בתו' ד"ה נטולה אני מן היהודים שאוסרת ע"ע כו' ותהא נטולה מתשמיש יהודים אחרים אחר שיגרשנה עכ"ל מדבריהם משמע אבל לדידיה מהני הפרתו לכשיגרשנה ויחזירנה כדין כל נדרים שבינו לבינה (לעיל ע"ט:

) אבל הט"ז כתב בשם רש"ל סי' רל"ד ס"ק נ"ט דאינו מופר אלא בעודה תחתיו ומיד כשתתגרש הרי היא כשאר כל אדם ע"ש מילתא בטעמא:

ד' פב גמ' אמר שמואל משמי' דלוי כל נדרים בעל מיפר לאשתו פי' הרא"ש והר"ן והוא דהוי נדרי עינוי נפש. לכאורה קשה מאי קמ"ל בזה דנדרי ע"נ בעל מיפר לאשתו ואפשר לומר דהכוונה הוא לאשמועינן אפי' אם אסרה ע"ע רק מחד גברא והיינו הנאת פלוני עלי וכמו הא דקאמר שמואל חוץ מן הנאתי על פלוני שאינו מיפר דהוי ג"כ מילתא דפשיטא דהא בזה שאוסרת הנאתה על פלוני אין אצלה לא ע"נ ולית בה משום דברים שבל"ב אלא דנקיט לה משום דיוקא דסיפא אבל הנאת פלוני עלי יפר כ"כ הריטב"א שעם הלכות הרמב"ן אמנם מ"ש והוא דהוי נדרי ע"נ הוא לפי פי' הראשון. ולפי' השני שפי' שם הר"ן בשם אחרים וכן הרא"ש שם הא דאמר שמואל מיפר הוי משום דברים שבינו לבינה ולא משום ע"נ ולולא דבריהם ז"ל אפשר לומר דמאי דאמר שמואל כל נדרים בעל מיפר לאשתו אתי לרבויי הא דקתני בתוספתא הביאה הרא"ש ז"ל בפסקיו נדרה שלא תטעום אחד מכל המינין בין מאכל רע בין מאכל יפה אמרה קונם שלא תטעום פלפלין כו' אפי' לא היה לה אותו המין מימי' יפר וז"ש שמואל ג"כ כל הנדרים בעל מיפר לאשתו ואע"פ שלגבי אחרי' אינו עינוי נפש שהוא מאכל רע אפ"ה כיון שהיא מתאוה לאכול אותו דבר ואינו רע לנפשה דהא מש"ה אוסרת ע"ע בנדר כדי שלא תבוא לאכול ממנו מחמת חשקה מש"ה מקרי ע"נ לגבי דידה ובעל מיפר לה משום ע"נ וכ"מ בנ"י שעם הלכות הרמב"ן וז"ל דאע"ג דלא כתיב לענות נפשה אלא לענות נפש בתר דידה אזלינן וכל שהיא מתענה ממנו אע"פ שהוא מאכל רע שאין אחרות מתענות ממנו יפר וכתב דמינה שמעינן דכל שאינה מתענה ממנו לא יפר אפי' הוא מאכל טוב. וע' בט"ז סי' רל"ד ס"ק נ"א. ובק"נ מ"ש שם התם מאכל רע לבריות אבל טוב למאכל תי' לבריות צ"ל לבריאות וכן בהא דמסיים שמואל חוץ מן הנאתי על פלוני שאינו מיפר אין אנו צריכין לומר דמשום דיוקא דסיפא נקיט לה אלא דאשמועינן בזה ג"כ חידוש שאע"פ שלפעמים מצערת א"ע על שאמרה כך מתוך כעס וזה מדה מגונה לאסור הנאתה על אחרים אבל אחרי שאין זה עינוי גופה אין זה עינוי נפש וכ"מ בהמאירי שכתב וז"ל ולדעתי דרך כלל נאמרה לכל שאין בו צער הגוף אע"פ שתצטער מצד מה שאירע לה מסבת הכעס או מאיזה מדה מגונה אין זה עינוי נפש. ובאמת לשון הר"ן שכתב והוא דהוו נדרי ע"נ קשה לכאורה איך הוא בדוקא שיהיה ע"נ הא בעל מיפר לאשתו גם נדרים שאינם ע"נ אם הם דברים שבינו לבינה ולולי דמסתפינא להגיה בכל הספרים הייתי אומר שחסר כאן איזה תי' וצ"ל והוא דהוי נדרי עינוי נפש לגבה דנפשה אע"פ שאצל אחרי' אינו ע"נ וכמ"ש לעיל בשם הנמ"י דבתר דידה אזלינן דכל שהיא מתענה ממנו אע"פ שאין אחרות מתענות ממנה כגון שהוא מאכל רע כיון דחזינן שהיא מתאוית לאכול אותו דבר רע דהא מש"ה קבלה ע"ע באיסור נדר שלא לאכול אותו דבר בכדי שתוכל לעצור עצמה שלא לאכול אותו דבר ע"כ מקרי זה עינוי נפש לגבי דידה ואל תשיבני מהא דאמר שמואל לקמן ע"ב נדרה משתי ככרות באחת מתענה כגון שהוא פת נקי ובאחת אין מתענה כגון שהוא פת קיבר ואמר שמואל מתוך שהוא מיפר למתענה מיפר לשאין מתענה ולפי מ"ש לעיל גם הפת קיבר למה לא נקרא זאת ג"כ מתענה לגבי דנפשה כיון שנדרה ממנו הרי חזינן דלולי הנדר היה חשקה לאכול ממנו והוי ע"נ לגבי דידה גם ממנו דזה אינו דיש לחלק כמ"ש הש"ך בסי' רל"ד ס"ק ע"ו דשאני הכא דלא נדרה אלא מאותו המין בלבד אבל גבי שתי ככרות הנ"ל נדרה בבת א' גם מדבר שמצטערת. א"נ יש לחלק בין שנדרה מכל המין ובין שלא נדרה אלא מככרות אלו עיי"ש:

ע"ב בר"ן ד"ה וכיון דאסיקנא דשמואל דאמר כרבנן נקטינן כוותייהו כו' אבל אחרים אומרים דלמסקנא שמואל כר' יוסי מתוקמא כו' ולא נהירא דא"כ לא הוי לן למימר מתני' ר' יוסי היא כו' עכ"ל לפי מ"ש הרא"ש כאן דתרי שינויי הוא לא קשה כ"כ וכ"כ במשנה למלך והקרבן נתנאל שכ' בפסקי הרא"ש דיחוי הר"ן הנ"ל על דברי הרא"ש במה שמיאן פי' האחרים לא דק שפיר דכפי שהביא הרא"ש פי' האחרים דהוי ב' תירוצים קו' הר"ן לא קשה מידי אח"כ מצאתי בהגהת הרש"ש שהעיר בזה ג"כ:

בתוס' ד"ה אמר רב יהודא אמר שמואל כו' והא דתנן לקמן נדרה מתאנים וענבים והפר לתאנים לא הפר לענבים ולא אמר הפר מקצתו הפר כולו [התם מיירי כגון שפירש הפרה לתאנים והכא מיירי שהפר בסתם כצ"ל] וכמו שכתוב בפי' הרא"ש ומ"ש עוד דצ"ע אם נדרה מפלוני דבר עינוי נפש וגם דבר שאינו עינוי נפש אם אמרינן מתוך שמיפר לדבר שמתענה מיפר נמי לשאינו מתענה או אינו מיפר לשאינו מתענה דאינו עינוי לה לכאורה אינו מובן על מה נסתפקו ואיזה ענין נתחדש בספיקתם על מה שנאמר בגמ' נדרה משתי ככרות באחת מתענה ובאחת אין מתענה ואולי כוונו בזה ע"פ מ"ש הרא"ש בפי' מתוך שהוא מיפר למתענה מיפר לשאין מתענה דכיון דנדר אחד הוא ואית בי' קצת עינוי כו' דהכוונה הוא דגם בפת קיבר איכא קצת עינוי לאדם שאינו מעונג ורק לאשה הזאת פת קיבר אינו עינוי לה כעת שיש לפני' ג"כ פת יפה ולפעמים כשלא יהיה לה פת אחר יפה מקרי עינוי קצת ג"כ לה אם לא תאכל ממנו ולכן אולי דוקא בכה"ג אמרינן מתוך שמיפר למתענה מיפר ג"כ לשאינו מתענה אבל צ"ע היכי שנדרה מדבר שמתענה וגם מדבר שאינו מתענה כלל דליכא אפי' קצת עינוי אי אמרינן מתוך כו' ועדיין אין נח לי במה דנקטו בלשונם אם נדרה מפלוני כו' מאי שנא דנקטו מפלוני ואולי הכונה דמסתפקא להו אם לא נדרה משתי ככרות שלפני' אלא שנדרה מאיש פלוני בשני דברים א' מדבר שהוא ע"נ והשני מדבר שאינו עינוי נפש:

אם נאמר בזה ג"כ מתוך שהוא מיפר למתענה מיפר ג"כ לשאינו מתענה או דלמא דלא אמרינן בזה מתוך כו' משום דהוו כשני נדרים חלוקים. וע' בירושלמי בפרקין דתני מפני מה הוא מיפר חבריא אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלו וע"ש פירושו בפני משה: