שערי ישר חלק א ה

ישתברו ולהשתדל לקבל לוחות אחרים, היינו דהלוחות הראשונים הי' מעשה אלקים כמו גוף הכתב כמו שמפורש בתורה, והלוחות האחרונים הי' מעשה ידי אדם כמ"ש פסל לך שני לוחות אבנים, וענין הלוחות הוא דבר המעמיד ומקים שלא יהי' אותיות פורחות באויר, וכיון שהי' מעשה ד' הי' עומד לעד, אבל השניות שהי' מעשה אדם אינם מתקיימים רק בתנאים וגדרים, ותחלת קבלת התורה ע"י מרע"ה הי' דמות ואות לכל בני ישראל מקבלי התורה, שכמו שאמר הקב"ה למרע"ה פסל לך שני לוחות אבנים כ"כ הוא רמז לכל מקבלי התורה, שיכין כל איש ישראל לוחות לעצמו, לכתוב עליהם דבר ד', וכפי הכשרתו בהכנת הלוחות, כן תהי' קבלתו, מתחלה וכן גם אח"ז אם יתקלקלו אצלו הלוחות, אז לא תתקיים התורה, ועי"ז לא יהי' מצוי כ"כ ענין פחד משרע"ה, שלפי ערך מעלת האדם ביראת ד' ובמדות, שהוא לוח לבבו, לפי ערך זה ינתן לו מן השמים קנין התורה, ואם יפול אח"כ ממדרגתו לפי ערך זה תשכח התורה ממנו, וכמו שאמרו חז"ל שכמה ענינים גורמים לשכחת התורה ר"ל, ועל דבר גדול זה אמרו חז"ל לפרש את הכתוב בסיומא של תורה, ולכל היד החזקה שעשה משה לעיני כל ישראל, ולדעתי יש להמתיק בזה מה שדרשו חז"ל בנדרים ד' ל"ח על הכתוב פסל לך, לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות, והוא ענין נפלא שלא מצא הקב"ה, סבה אחרת להעשיר את משה רק ע"י פסולת של הלוחות, ועפ"י האמור, יש לפרש ענין זה, שעפ"י השתנות הכנת הלוחות, ניתן מקום למקבלי תורה לפחוד, לקבל עליהם עול תורה, שהרי עפי"ז ראוי לכל באי שערי תורה להפריש א"ע מכל עסקי העולם, וכדרשם על הכתוב לא מעבר לים הוא, שלא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרנים משא"כ שאם הי' הלוחות הראשונים קיימים, שאז הי' די לקבוע שעה קלה לתורה, ולעסוק רוב העתים במסחר וקנין, ולענין זה הראה הקב"ה שיהי' משרע"ה לאות לכל מקבלי התורה שיזמין ד' להם פרנסתם בתוך עשית הלוחות איזה פסולת שעי"ז יתפרנסו:

והנה אנכי אשר בחמלת ד' ית' עלי שם חלקי בין העמלים עם הציבור אשר בשנת תרמ"ד נקראתי ע"י דו"ז הג' ר"א גארדאן ז"ל להיות מורה לתלמידים בטעלז בהישיבה שמה ובשנת תרס"ג לעיר מארטש ובשנת תרס"ז לעיר בריינסק ובשנת תר"פ להורדנא וזכיתי למשוך אחרי לב שומעי לקחי בכל המקומות של מרביצי התורה הנ"ל, אשר כל זה הוא לא לפי מעשי ולא לפי כשרונותי, רק בסגולת עשר תעשר כמש"כ, שמעודי עד היום עתותי מעושרים לעצמי לשומעי לקחי:

ולכן אקוה אשר גם בהוצאת ספרי זה דהפיצו ברבים, יחנני הטוב והמטיב למשוך את לב העמלים בעומק הלכה, להגות בו ולהוסיף לקח ויהי' חלקי עמהם סלה, והנה אדע שספרי זה לא יהי' מקובל לכל, כי הרבה לומדים לא הורגלו להגות בדרך העיון כפי דרך העיון הסובב והולך ברוב הענינים הנאמרים בספרי זה, שהרבה דרכים לתורה וכ"א מוצא טעם לפי הרגלו, ועוד כזה שרוב הענינים המתבארים בו הם ענינים הדרושים עיון ויגיעה ולא יתפסו גם בלב מבין בהבטה בעלמא, ולא כל אדם רוצה לתלות החסרון בעצמו מחמת עומק המושג וחסרון המשיג, ושמעתי דבר נאה ומתקבל בשם גסי המנוח הרה"ג מוה"ר שלמה זלמן בהר"ר קלמן אבעל מטעלז בהא דמסופר בגמ' ב"ק בסוגיא דזה נהנה וזה לא חסר, דר"ח בעי מרמב"ח והשיב לו לכי תשמש לי, שקל סודרא כרך ליה, דבהשקפה ראשונה מתמיה, וביאר הרב הנ"ל שהענין הוא, שבדבר שצריך עיון ויגיעה תלוי עיקר הדבר אם המתלמד מאמין במעלת המלמדו, אז אם לא יבין בראשונה, יתלה החסרון בעצמו, ויוסיף אומץ ליגע א"ע ואז יבין באחרונה אבל אם דברי המלמדו קלים בעיני' ולא שוה לו להתאמץ לעמול בהם, אז אם לא יקובל הדברים במשקל הראשון יניחם או יבטלם בלבו ודיו, ולכן כאשר ידע רמב"ח את עומק הענין שרצה ללמדו לא רצה ללמדו עד שיתאמת לו שרב חסדא משתוקק להתלמד ממנו כתלמיד מרב, ולכן לא למדו הדבר עד שישמש אותו כתלמיד לרב, ודפח"ח:

ועפד"ז אפשר לבאר מה שדרשו חז"ל ביומא ד' כ"ח על הכתוב ואברהם זקן בא בימים, ארמב"ח מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם. אברהם זקן ויושב בישיבה, ולא נתבאר מהיכן למדו ענין זה מקרא זה, ועפי"ד י"ל דהנה בג' ב"מ ד' פ"ז איתא עד אברהם לא הוי זקנה ומאן דהוי בעי לאשתעי בהדי אברהם הוי משתעי בהדי יצחק, ביצחק הוי משתעי באברהם, אתא אברהם ובעי זקנה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים, וענין זקנה האמור בזה. הוא שיבה המתגלה לכל עין רואה, ולכן למדו חז"ל מזה שהי' אברהם יושב בישיבה, שעיקר התועלת להכיר מעלת הזקנה הוא למתלמד שאם יכיר שראוי לפני' להעמיק עיונו בדברי מלמדו, אז ישיב התועלת הנרצה כמש"כ:

וכן אחשוב שרק אלה אשר ייקרו דברי בטרם ראום או שמעום, ימצאו חפץ להנות בספרי זה וישוו בעיניהם גם להעמיק עיונם אם גם לא יבינום במשקל ראשון, ואז יקבלו דברי בעז"ה, אבל ראוי לידע ולהתבונן לדעתי מה שאמרו ז"ל בחגינה ד' ט"ו ור"מ היכי גמר תורה מפומי' דאחר והא ארבר"ח אר"י מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ד' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו, ומסיק הש"ס ל"ק הא בגדול הא בקטן, וראוי להבין לפי"ז איך סתים ר"י דברי' שדברי' רק בקטן ולא