שערי עזרה ז

הקדמת המחבר. בשפה רפה מדבר

דבר ה' אשר היה הודיע דרכיו למשה. כי בו בחר לחלוק לו כבוד למשה. כי הוא יסוד המעלה הוא היה בגרם המעלות. בהנחל עליון נחלת שדי מר ואהלות. זאת התורה לעולה: וישימה ליעקב לחק לישראל. הנותן בעין יפה חוקיו ומשפטיו לישראל. ירושת נחלה: ובמתנת'א דתור'ה תפסי בה קידושי. דארכבא אתרי רכשי. קו"ל שיש בה ידיעה בתחילה: דעביד להו ס"ם תר"י תרוייהו לטיבותא. תשב"כ ותשבע"פ הני אשורייתא. אמור רבנן בכפילא: החוקים והתורות. אמרות ה' אמרות טהורות. תרוויהו כחדא שריין טובה חכמה עם נחלה: תורה מונחת. מלא כף נחת. אשרי מי שעמלו בתו' ועושה נחת, לאל נורא עלילה: אנוש כי יזכה. כל הרוצה לזכות יבוא ויזכה. תבענה שפתיו תהילה: לחוקרה ולדורשה ויתן את המטעמי'ם. טעם כעיקר באמת ובתמים. חקירות ודרישות דורש ה'ן לה: קימ"ל שעתא ואסתייע מילתא. קו"ל השונה הלכות כמה הלכתא גברוותא. הלכתא גמירי לה דנפישין ליה זכותא. ומגלין לו רזי תו' הני מילי מסתורייתא. מה שאין הפה יכולה ויוצא פרח לפי גודלו ומהללו. וראה טוב בכל עמלו. רבות'א מוספא ואזלא דבר הנקנה במשיכה הן מוסיפין על העזרו'ת, יורד לעומקה של הלכה של"ו ראה מאורות. דרך ל'ו סלולה: נעשה כמעיין המתגבר. וחוב'ר חב'ר וחיילים יגבר. להשיב שואלו דבר קטנה או גדולה: תשובה ניצחת דן את הדין זיכה את הזכאי ויבקש אמת'ו. ותהי האמת נהדר'ת שלם בתורתו. גמר לה לה: ואתייא מכללא אם ל"ו בא הוא בא בנו. זרעו בו למינהו מין במינו. תורה מחזרת על אכסניא שלה: והיא חרותה על לוח לבו מה יפיו ומה טובו עאכו"כ טובה כפולה: ומלבשתו ענוה ויראה. למען ילמד ליראה. דרך הקדש יקרא לה: תורתו מכרזת עליו דין גלי רזייא. כבן עזאי בשוקי טבריה. והוא מרומי'ם ישכון ע"כ מעלה רמה ותהלה: ועזר מצריו יהי"ה של"ו עלה עזרא

דבר השוה לכל נפש פוק חזי מאי עמא דבר. כי נכון הדבר. אשר ל"ו טוב עשה בעמיו: אשר רוח חיים בקרבו ורוח ה' נוססה בו. יחשוב לימי עלומיו: כי יתן אל לבו ויצא ונלחם במלחמת חובה. מלחמתה ש"ת בהוייות דאביי ורבא. אשר לא יכזבו מימיו: זוהי דרכה של תורה. לילה כיום יעי'ר משנתו סדורה. כל ימי עלומיו: וישת לו הדרי'ם מהדרים מן המהדרים להגות בתורה פקודי ה' ישרים ועשה את עולת'ו ואת שלמיו: מן ה' ירוחמו. כיון דרווח רווח ל"ו חכמו. גבר ל"ו יצלח בימיו: קו"ל השונה הלכות. אם מעט ואם הרבה קסתותי'ו יהיו דרוכות. קס"ת פורש על פעמיו: מיכתבן מיליה בס' הזכרונות לזכרון לבנ"י עם בינות. את שב"ח תור'ת שלמיו: אתייא זכירה זכירה כל מילתא דמיתאמרא. שתי ידים זוכות שלח ידיו בשלומיו: כי יתן בספר מיליו ויוחקו. אשר שמים ל"ו זיכו ול"ו חלקו. דור דור וחכמיו: ותשב באיתן קשתו. איש אשר כברכתו. יזל מים מדליו יזלו בשמיו: להיות לו לזכרון כי כן יבורך גבר. ובה רון ירון להיות שפתותיו דובבות בקבר. עידיו בחותמיו: דטבא ליה עבדי, ליה משתכר בהליכתו. וכבוד עשו לו במותו. כימי שכיר ימיו: וכל היד המרבה לעסו'ק אהב תורה לשמה. להוציא לאור תעלומה מילתא בטעמא. אפי' המלך מש"ע שואל בשלומיו: ומישתכח ביקריה ואחזו ליה י"ג נהרי. תליסר עיליתא דנפיש נהוריה. ונפל בעצומי'ו: תורתו נעשית לו סם חיים. אשר מצא את הימי'ם אורך ימים ושנות חיים. ל"ו ימלא את ימיו: קולטתו מחיים קולטתו לאחר מיתה. שוין בשיעורייהו כולהו בחדא מחתא. כך היא המידה יפרח בימיו: צדיק באמונתו יחיה. לא ימות כי יחי'ה. כל שאומרים דבר הלכה משמו ויפרש'ו מימיו: זוכין לו זכיה דאורייתא שפתותיו ששוני'ם. דובב שפתי ישנים ונתן מימיו: זאת חוקת התורה אדם כי ימות קלקלתו תקנתו מתקנת עזרא

דבר הבא מאליו הודאת בע"ד קול בעזר'א. קודם מעשה אמרה. אני בקסת'י אפתח את קסת'י נתתי: הנה נא הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר. הנה באתי במגילת ספר. את אשר ללבי ולאברי גליתי: הן מלה בלשוני. ולא אכחידנה תחת לשוני להגיד מיעוט ערכי ופחיתותי: ידענא בנפשאי כי בער אנכי מאיש. ולא בינת אדם לי תולעת ולא איש. אתייא ריקם ריקם אשר רוקמת'י: ומה אני לגשת בארשת. קין סתומה נוסחא משובשת. לפני מלכים אתיצב לגלות את חרפתי: באתר די זקוקין דנורא מאן מעייל בר נפחא. לדבר דבר את קוצי המדב'ר הצולעה והנידחה. על כן זחלתי: מחוות דעי את אשר עם לבבי. ויראה ורעד יבוא בי ואטמנם בחובי. את אשר השיגה דעתי: כי ירא אנוכי שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. כל שהתורה נדרשת בהם. אלה בני אפרת'י הכרתי והפלתי: לאמר מי זה היה לבן קי'ש מעלים עצה בלי דעת. קו"ל הוספה מגרעת. ויתנו רוש בברותי: והיה כל מוצאי ינופף ידו ויכתו בעלי מרורות. לכל הדברות באש יפילם במהמורות. והחליף את משכורתי: ותמ"ה תמ"ה יקרא וקסתותי'ו דרוכות. כי מה חפצי בקושיות והויות והלכות. ולתוהו והבל כוחי כליתי: כל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה. כהן שאין דעתו יפה. ואהי נגוע כל היום ותוכחתי: ואהי להם למשל והנם רועשים. להרגיש את כל העזר'ה בכתבא די רשים. ונאספו עלי והכוני ונשמדתי: ואני תמיד איח'ל כל כי הני מילי החלו עולין. נכסין ונגלין. על כן הוחלתי שויתי ודוממתי: ומה גם דהאי שמעתתא בעייא צילות'א. כי היכי דעביד לה עבידתא שפירתא. והוא יהיה פר"א איש אפרת'י: מצריך צרי'ך שיש לו פת בסלו. איש לפי אוכלו בו'ז יבוז'ו לו. מכספם וזהבם יד'י מסירה כרתי: להיות לו להדרעז'ר איידי דנפיש שיעוריה. נצר משרשיו יפרה. עבוד פריש"א סודר'א דרבנן ספר'א וספר'י: יודעים בו שהוא אמיתי: לא כן עתה כי הובישו חכמים וחתו. ואין חונן ואין מרחם ומבוקר ועד ערב יוכתו. מאין יבוא עזרי לבוא עד תכונתי: לבוא בעט ברזל ועופרת מקיצונה בחובר'ת. כל שאנחה שוברת. את אשר בעוניי הכינותי: זכר בעלמא הוא דעבד עזרא

דבר הלמד מענינו מה אני לבוא בקהל קדושים. אראלים ותרשישים. המה הגבורים אנשי השם רבנן סבוראי הנה ארש"י אר"ש לא מטוהרה. ולא ידע לאהדורי סברא. מאי קסבר למיסבר קראי: מי זה עולה מן המדבר. מה לתבן את הבר. לפני מלכים יתייצב רבנן קשישאי: ידכה ישו'ח שיחת חולי'ן שיחת דקלי'ם, ע"כ יאמרו המושלים. אימסר עלמא בידא דטפשאי: גברא דלא ידע מאי קאמרי רבנן. כחול שוייוהו רבנן. יציאת'ו הנאה לו מביאתו מבלי באי: לא כל הרוצה ליטול את השם יטול עושה אר"ש בכוחו. ולא עמד טעמו בו וריחו. לא תואר ולא מראה: ועליו אמר שלמה בחכמתו. במקום גדולים א"ת שלא תגלה חרפתו. בושתו וכלימתו. והיה משוגע ממראה: מילה בסלע משתוקא בתרין שתיקותא יפה. משום כיסופא. הנסה דבר אליך תלאה: דחיישינן לזילותא ומיחזי כאפקירותא. הנח לפניהם אז ידברו יהיב חכמתא. לחכימין כמה חכימי יאודאי: המתקדשים והמטהרים. בסב'ר אשר הם סוברי'ם אריה דבי עילאי: