שערי תורת בבל על יבמות יב:

(יב רע"ב) הא דקתני שנמצאו תני שהיו. —פי' אינו מגיה לשון המשנה אלא שמבאר שנמצאו לאו דוקא דה"ה בשהיו, והא דתני "שנמצאו" אינו אלא משילוח הלשון כדתנן בגיטין (פ"ח מ"ו, פ ע"א): "כל עריות שאמרו פוטרות צרותיהן הלכו צרות ונישאו ונמצאו אלו איילוניות תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה", והתם תני "ונמצאו" לרבותא, דאף שלא ידעו צרות כלום מ"מ כל הדרכים האלו בהן, ולא אמרינן מאי הוה להו למיעבד, משום דהוה להו לאמתוני (עי' להלן צא ב) * ועי' מ"ש לקמן קה ב ונדה יו"ד ב. וכתב בס' שארית יוסף בשם ר' מתתיה הצרפתי, שכשאומר התלמוד "חסורי מחסרא", שאין שם חסרון בפועל, אלא שהוא בכח לשון המשנה. והחסרון בחוקנו ודעתנו. [ובנושא זה העמיק מו"ר פרופ' י"נ אפשטיין זצ"ל בספרו הגדול "מבוא לנוסח המשנה".] .

(יב ב) גבול יש לה וכו'. —כן היה בארצם ובזמנם, וכ"ה בארצותינו ובזמננו. אבל מצאנו בספר שבילי עולם ח"ג, דבארץ הודו מזרחית גם בזמן הזה יולדות הנשים כבנות עשר שנים. וזה מקרוב ראיתי בשבועון "דער אידישער הויז דאקטאר" שנת תער"ב גליון ה' שכתב, שבזמן זה קרה בארץ סינים, שאשה אחת בת ח' שנים ילדה, ובעלה היה בן ט' שנים.