שערי תורת בבל על יבמות קכב.

(קכב רע"א רש"י) ד"ה תלתא וכו' יום שמת בו אדם גדול וכו' מתקבצים וכו'. —מנהג זה כתוב בתוה"א לרמב"ן ענין ההספד בשם גאון, ד"חכם שנפטר ביום שביעי עולין לבית הקברות ומבקרין אותו, ולתכלית י"ב חדש משכיבין אותו ומבקרים אותו". וענין "משכיבין" שמתפללין עליו תפלת "השכבה", כמו שאומרים היום "וינוח בשלום על משכבו", והנה בכתובות קג ב איתא: תלתין יומין ספדין ביממא וכו' עד דספדי תריסר ירחי שתא. ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפקא בת קלא וכו' ההוא כובס וכו'. ופירש"י "יומא דאשכבתיה יום פטירתו". אבל לפי דברי גאון הנ"ל נראה דיומא דאשכבתיה דרבי היינו יום פטירתו לאחר י"ב חדש, שאז מתפללים עליו תפלת אשכבה, דלא מצינו בשום מקום שיום פטירתו של חכם מכונה יומא דאשכבתא, אלא יומא דשכיב או דנח נפשיה * עי' ברכות נו א, שבת קי ע"א ומו"ק כה א. . שוב מצאתי בתוה"א ראש ענין ההספד שכתב בשם רב נטרונאי: "הנשיא שמת בניסן או באייר וסיון ותמוז ואב ואלול מספידין אותו בישיבה של אלול ובישיבה של אדר ושם ההספד השני אשכבתא כדאמרינן באשכבתיה דרבי". והוא כמו שביארנו. אלא שראיתי בירושלמי כתובות פי"ב ה"ג דמעשה הכובס וכן הבת קול היו ביום שנפטר רבי ממש. אבל נראה שהבבלי והירושלמי מחולקין בספור המעשה, ורבות כהנה בשני התלמודים.

(ברי"ף פ"ד דף ה' ע"א) אשת אחיו אסורה וכו'. —כל הענין עד "פסלה מן הכהונה" ליתא בירושלמי, והרי"ף לקט זה ממס' ד"א רבה פ"א והלכות גדולות הל' עריות. ומ"ש אחר זה ליתא במס' ד"א רק בה"ג שם ובלשון אחר עד "אין להן כתובה". ודין צרת שנייה נובע מה"ג הל' יבמות. אבל הנימוקי יוסף לעיל בפי' המשנה וכן במאירי (כב א) שגו בזה וחשבו, שהרי"ף העתיק את כל הענין מן הירושלמי.

(פ"ז דף כז ע"א בנימוקי יוסף) ואפי' היכא דבא עליה ודיימא מיניה וכו'. —עי' שו"ת חוט השני סי' יח שכתב, דיש להגיה "ודיימא מעלמא".

(פ"ח דף כה ע"ב בנימוקי יוסף) ומפני שאין אסורה בכל מקום. —צ"ל: ומפני שאין אסורה לכל טמא (פי' שחלת חו"ל אינה אלא למי שטומאה יוצאה מגופו, עי' בכורות כז א).

(בהגהות מרדכי פ"ד רמז קיט) ונ"ל שיש ללמוד מזה דין גדול. —צ"ל: דין ג"ט (פי' שהוא פסול ליתן אותו בלילה, עי' או"ז ח"א סי' תשמ"ה.)-כן מצאתי במאסף כנסת הגדולה תרנ"א ח"ג עמ' 130.

(שם סופ"י רמז קכח) ושיעור ה' סלעים אומר אביה ט"ו דינר וכו'. —יש כאן שיבושים והשמטת סופר, וצ"ל כמו שהוא בס' הפרנס סי' רצו * ועי' גם בשו"ת מהר"ם דפוס קרימונה סי' שי"ב. : ושיעור ה' סלעים שיער ראבי"ה שהם ה' דינרים קלונ"ש שהם ט"ו דינרים הלי"ש ומעט יותר ומהר"ם אמר לקחת כ"ה דינרים הלי"ש לרווחא דמילתא וברקח (סי' ש"ס) כתב שהם מאה פשיטי שמשקל של מ"ד (צ"ל: ר"מ) פשוטים זקוק במשקל קולוניא * ועי' רקח שם שכתב: "ה' סלעים הם ה' אוקייאות הם ק' פשוטים מפשיטי ליטרא י"ב אוקייאות זקוק". ולפ"ז זקוק הוא ר"מ פשוטים, וכמו שהגהנו בס' הפרנס. . ועי' בכורות נ ע"א, דשם הוכחנו, דהפשוט הוא ארגנש או ארגנץ, שהן עשרים באוקיא של קולוניא. ולפי מ"ש שם ה' סלעים לרש"י הן שתי אוקיאות ומחצה, ולגאונים -שלש אוקיאות. ואין אנו יודעים טעמו של הרקח, שהוסיף עוד שתי אוקיאות על שיעורם של הגאונים.