שערי תורת בבל על שבת נא.

(נא א רש"י) ד"ה ונותן וכו' כגון כר וכסת של לבדין שאינו מחמם. —משמע דכר וכסת של מוכין (שכן הוא סתם כר וכסת - עי' לעיל מח א) מחממין את הצונן, ואין זה טבען דאפי' של מוכין אינן מוסיפין חום בצונן, ולהיפך הן שומרין את הצונן מן החום שבחוץ שלא יבוא בו, וכעין שאמרו בירושלמי ראש פרק זה (ו ע"ד): ההן תבן בעל פקדון הוא כמה דאת יהיב ליה הוא יהיב לך.

(שם תוס') ד"ה או וכו' ולא חשיב לב"ה כמניח וכו'. —ראיה זו אינה מובנת לי, דהרי כל שאינן עליו כל בין השמשות אין זה נקרא בסיס כמבואר לעיל (מג א), ושם מיירי בעצמות וקליפין שנשתיירו מאוכלין שאכלו בשבת.