שערי תורת בבל על סנהדרין צג

(צג ב) וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום וכו' מילתא דבדידיה נמי לא הוה ביה. —פי' "הלכה כמותו בכ"מ", שכל מעשה שהיה עושה וכל עצה שהיה מייעץ לאחרים וכל דין שהיה דן בין בעלי הדין או מפשר ביניהם היו שומעים לו ועושים כדבריו ומצליחים במעשיהם. וכענין שאמרו "איזהו חכם הרואה את הנולד" (תמיד לב א), וכן כתוב בדוד "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו" (ש"א יח יד). והיינו כמו שאמרו "ויהי דוד עושה משפט וצדקה וכו' איזה משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע" (לעיל ו ב). ואם היה דוד רואה בחכמתו, שאין הדין יכול להתקיים מאיזו סיבה שהיא היה מפשר ביניהם ע"פ הכרעת הדעת ועושה שלום ביניהם * וכן עשה דוד חק ומשפט אשר כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו (ש"א ל כד). ונראה כי מקודם היה המנהג בישראל שכל אחד שולל לעצמו, כענין שנאמר "אנשי הצבא בזזו איש לו" (במ' לא נג), וזה שנאמר "וחצית את המלקוח בין תופשי המלחמה היוצאים לצבא ובין כל העדה" (שם כז) לא היתה אלא הוראת שעה, שהרי נתנו חלק לכל העדה, אף לאלה שלא ישבו על הכלים. אבל דוד עשה לחק ומשפט, שהיורדים במלחמה יחלקו יחדיו עם היושבים על הכלים בלבד שלא יבואו לידי מחלוקת. ונהגו כמשפט זה אחריו, כי הלכה כמותו. (וכבר הארכנו בזה בסוף ברכות). וענין זה לא היה במדתו של שאול, לכך לא היה מצליח במעשיו. וכן מצינו שאמר שאול "מות תמות יונתן" (ש"א יד מד) ולא נתקיים הדבר. וכן רצה להחיות את אגג ולהמית את דוד, ולבסוף נתהפכו הדברים, כי אין הלכה כמותו.