שערי תורת בבל על נדרים לה:

(לה רע"ב משנה) ומקריב עליו קיני זבין וכו'. —בתלמוד מוכח דהיינו, שאם היה כהן מקריב קרבנותיו על המזבח, ומש"ה לא פירשו דהמדיר מותר להפריש בעד המודר קרבנות שהוא חייב להביא, דא"כ ה"ל למיתני "ומביא עליו". אבל בירושלמי דפרקין ה"ה מבואר, שהם פירשו כפי' האחרון, וביארו את הטעם מפני שלא נכנס לתוך ידו של מודר כלום, וה"ל כפורע את חובו (עי' לעיל לג ב ר"נ ד"ה ולענין הלכה).

והנה במפריש עליו קיני זבין קיני זבות קיני יולדות חטאת ואשם של מצורע, שהם מחוסרי כפרה ואינם צריכים דעת, וכל מי שירצה יכול להפריש על חבירו שלא מדעתו, נראה דאף לתלמוד שלנו יכול המדיר להפרישם על המודר שלא מדעתו. אבל חטאת חלב ואשם ודאי ואשם תלוי, שצריכים דעת (ולתלמוד שלנו כל שצריך דעת הרי הוא כמהנהו, עי' לקמן לו ב), ודאי אין המדיר יכול להפרישן על המודר. אבל לשיטת הירושלמי בפרקין ה"ג, שהמדיר יכול לתרום משלו על המודר מדעתו של מודר כל זמן שאין למודר טובת הנאה מן התרומה, ה"נ יכול המדיר להפריש על המודר מדעת המודר חטאת חלב אשם ודאי ואשם תלוי.