שערי תורת בבל על מנחות פב.

(פב רע"א) המתפיס מעות מע"ש לשלמים כשהוא פודן וכו'. —לפירוש רש"י ור"ג, דהיינו שמחלל המעות על פרוטות או על דינרין, קשה דא"כ "כשהוא מחללן" מיבעי ליה, דלשון פדיון אינו שייך אלא מפירות למעות, אבל לא ממעות למעות (עי' מע"ש פ"ב מ"ו ופ"ד מ"ב) או ממעות לפירות (עי' שם פ"ג מ"ג ומ"ד ובירושלמי שם ספ"א). ועוד קשה שאין מוסיפין חומש אלא על פדיון פירות מע"ש ממש, אבל לא על הפירות הלקוחים ממעות מע"ש או כשמחלל מעות על מעות (כדמשמע במע"ש פ"ב מ"ו, וכן מוכח בירושלמי שם פ"ג סה"ב) * ודברי התוס' בב"מ נד ב ד"ה ולא אינם מחוורים (ע"ש). ואע"פ שגם הרמב"ם כתב (הל' מע"ש פ"ה ה"ג) דמוסיף חומש שני על הפדיון, הרי חזר וכתב (שם הי"ג), דמעות מע"ש שצרפן לעצמו בדינרי זהב אינו מוסיף חומש, וצ"ע ליישב דבריו. וכ"כ הרא"ש בפירושו למע"ש פ"ד מ"ח דקיי"ל דאין מוסיפין חומש על פדיון שני. ולכן נראה לנו להגיה כאן: "המתפיס חיטי מע"ש לשלמים * ואגב שיטפא דר' אמי ור' יוחנן ור"א דלעיל, טעו הסופרים וכתבו גם כאן "מעות" במקום "חטים" (עי' מ"ש בתמורה כח ב). .