שערי תורת בבל על מכות ו.

(ו סע"א) הכי אמרינן להו למיחזי אתיתו וכו'. —עי' בתוס' ר' ישעיה דטראני ב"ב (קיג ב) שכתב, ד"בהלכות הגאונים יש בשם רב צמח גאון הלכה כרב נחמן דאמר הלכה כרבי, הילכך היכא דאתו לב"ד אמרינן להו לאסהודי אתיתו או למיחזי, אי אמרי למחזי אתינן ולא לאסהודי לא מיפסלי הנך כשרין ומה דמסהדין שפיר מסהדין". וע"פ זה כתב בזה ששנינו "ואימתי בזמן שהתרו בו וכו'" ה"פ שבזמן שבאו יחדיו להעיד בב"ד התרו בהם ב"ד זאת ההתראה שבתלמוד "למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו" * שלפירש"י קשה השאלה "היכי אמרינן להו", דעדיין לא שמענו שב"ד צריכים לומר להם איזה דבר. , דהיינו שקודם שמקבלים את עדות העדים שואלים אותם ב"ד: לשם מה באו לכאן? וכל אלו שיאמרו להעיד באנו, הנה אם נמצא ביניהם קרוב או פסול עדותם בטלה, וכל מי שיאמר שלא בא לב"ד על מנת להעיד בפניהם ושיקיימו עדותו, שהרי הוא קרוב או פסול, אלא שבא לראות איך יגמר דינו של זה, אע"פ שהוא עצמו ראה את המעשה, ואפי' אם סיפר מה שראה בפני ב"ד, מאחר שלא בא בפני ב"ד כדי להעיד אלא כדי לראות אינו פוסל את שאר העדים הכשרים. אבל אם ב"ד לא התרו בהם תחילה, והעידו עדים רבים, ונמצא ביניהם קרוב או פסול - עדות הכשרים קיימת, שכן הוא דרך כל הרואים לבוא לב"ד ולספר מה שראו לא על דעת שיקיימו העדות על פיהם ויסמכו על דבריהם, אלא כדי לסייע ולחזק את דברי העדים הכשרים * ובזה מיושב מה שהקשו כאן בתוס' ד"ה לאסהודי. . והיינו דאמרינן "מה יעשו שני אחים וכו'". ועל שיטת ר' ישעיה זאת רמז בטור ח"מ סי' לח סעיף יד, וכן נראה שהיא דעת הר"נ * מובא בב"י שם סי' ז סעיף ו (ע"ש). . עי' בר"נ על הרי"ף כאן, ובזה ניחא מה ששנינו "שהתרו בהן" לשון רבים, ולא כמו ששנינו למטה "מתרה בו" לשון יחיד.