שערי תורת בבל על ערכין טו:

(טו ב תוספות) ד"ה אל תקרי וכו' אל תקרי ממנו רפה אלא ממנו דגש ואינו כן. —עי' בשו"ת לרמב"ן סי' רלב שכתב, ש"יש מחלוקת בין מדינחאי למערבאי ב"ממנו", שהאחד נוהג להרפות כל שהוא בא לרבים, והאחד נוהג כמנהג מקומנו להדגיש הכל. ובזה תלוי מה שדרשו ב"כי חזק הוא ממנו" אל תקרי ממנו אלא ממנו, אע"פ שבכל הספרים הכתובים אצלנו אין חילוק במלת ממנו בין שנופל על רבים בין שנופל על יחיד, אע"פ שכ"מ כנוי נו"ן וי"ו לרבים ברפה וליחיד בדגשות". וענין סוף דבריו הוא ידוע, כי "יגאלנו" (ויק' כה מח), שהוא ליחיד, כתיב בדגש הנו"ן, אבל "השיבנו" (תה' פ ד) שהוא לרבים כתיב הנו"ן רפה. והנה במנחת שי (במ' יג לא) מבואר, שלבני מזרח שהם עצמם בני בבל "ממנו" לרבים רפה. וממנחת שי שם נעלמה התשובה הנ"ל של רמב"ן.

ודע שגם בניקודה של "ממנו" יש הפרש ביניהם: למדינחאי - לרבים ממנו (מי"ם בצירה) וליחיד ממנו (מי"ם בסגול), ולמערבאי בין לרבים בין ליחיד- ממֶנו (מי"ם בסגול). וגם בזה מנהג ספרינו כמערבאי. עי' ראב"ע (שמ' א ט) ובנימוקי ר"א בחור חלק הדקדוק שער המלים ערך מן.

(שם תוספות) ד"ה אבנט וכו' ב' פעמים. —צ"ל: כ' פעמים, שהרי מצינו בירושלמי יומא ספ"ז, שהיה אורך האבנט ל"ב אמה. וכ"כ הרמב"ם בהל' כלי המקדש ספ"ח, ורוחב האדם הוא כמחצית אמה, וכל שיש ברוחבו טפח יש בהיקפו ג' טפחים, נמצא שבאבנט של ל"ב אמה יכול האדם לחוגרו כעשרים פעמים. ועי' סוכה (ח א), שמקום האדם אמה או שני שלישי אמה, אבל אין זה אלא כשהוא יושב לבוש בבגדיו המונחים סביביו.