ספורנו על בראשית לג

ועמו ארבע מאות איש. שלא התכפרו פניו במנחה:

וירץ עשו. נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב כעניננו בגלות עם בני עשו האומר בגבהו מי יורידנו ארץ והורה שנהיה נמלטים מיד חרב גאותו בהכנעה ומנחה כאמרם ז"ל שאחיהו השילוני קלל את ישראל בקנה הנכנע לכל הרוחות הן לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית מקדשנו כמו שהעיד רבי יוחנן בן זכאי באמרו (גטין פרק הנזקין) בריוני דבן לא שבקינן:

מי אלה לך. שאל אם הם בניו או עבדיו ובני ביתו:

מי לך כל המחנה. המחנה שאמר אלי מנחה היא שלוחה לאדוני מי הוא אצלך אם הוא למנחת כבוד או למנחת חסד שחשבת שאצטרך:

יש לי רב. ואיני צריך:

אחי יהי לך אשר לך. שבהיותך אחי לא תצטרך לכבדני במנחה:

כראות פני אלהים. כמנהג בפקוד את השרים כאמרו ולא יראו פני ריקם:

ותרצני. שקבלתני בסבר פנים יפות כענין הירצך או הישא פניך ומצד זה גם כן ראוי שאקדם פניך במנחה:

ויפצר בו. כדי שיקבל כי השחד יעוור ויקח וההפך באלישע כאמור ויפצר בו לקחת וימאן:

נסעה ונלכה. לשעיר כמו שהורו נושאי המנחה באמרם גם הנה עבדך יעקב אחרינו:

כי הילדים רכים. כי עלי מוטל דבר הילדים רכים והצאן והבקר עלות:

ודפקום. לכבודך שלא לעכבך בדרך:

ויבא יעקב שלם עיר שכם. תיכף שהגיע בשלום בארץ כנען כמו שאמר ושבתי בשלום לא המתין שיהיה בבית אביו:

בבאו מפדן ארם. בעוד שהיה בדרך ללכת לבית אביו אף על פי שעדין לא הגיע שם התחיל לקיים נדרו ובנה מזבח כאמרו והיה ה' לי לאלהים:

ויקן את חלקת השדה. ויצב שם מזבח. כאמרו איך נשיר את שיר ה' כו':

ויקרא לו אל אלהי ישראל. קרא לו בתפלתו את האל ית' לאלהים כמו שנראה באמרו והי' ה' לי לאלהים וזה כשיהיה הוא ישראל שלא יוכלו אומות העולם להעבירו על דעתו ועל דעת קונו כמו שהזכיר בנדרו למעלה: