ספורנו על שמות כב:ד

כי יבער איש שדה או כרם. בתוך שלו:

ובער בשדה אחר. אף על פי שיצאה הבהמה מאליה אל שדה אחר:

מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. שהשן והרגל מועדות ברשות הניזק (קמא פרק ראשון):