סליחות נוסח אשכנז ליטא, לערב יום כיפור ג

צח. על פי א"ב. חתום מחברו יצחק הכהן החבר חזק ואמץ.

אָדוֹן. בְּפָקְדְךָ אֱנוֹשׁ לַבְּקָרִים, בְּמִצּוּי הַדִּין אַל־תִּמְתַּח: גּוּף וּנְשָׁמָה אִם־תְּרִיבֵם, דֹּחוּ וְלֹא־יוּכְלוּ קוּם:

הֲיוּכַל גֶּבֶר לִזְכּוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְאִם אֵין בְּיָדוֹ מַעַשֹ לְהִצְטַדָּק: זֵרוּי יִחוּמוֹ מִלֵּחָה סְרוּחָה, חָבוּי אָרְבּוֹ בְּקִרְבּוֹ מֵעֵת הִוָּלְדוֹ:

טָמוּן בְּחֻבּוֹ כְרֶשֶׁת לְרַגְלָיו, יְסִיתֵהוּ בְּכָל־יוֹם לְשַׁחַת לְהַפִּילוֹ: כֹּחַ וּגְבוּרָה בַּגּוּף אָיִן לְפָנָיו לַעֲמֹד וּלְהִתְיַצֵּב:

מִיּוֹם עָמְדוֹ עַל־דַּעְתּוֹ, נַפְשׁוֹ יָשִֹים בְּכַפּוֹ לְהָבִיא לַחְמוֹ: שָֹבֵעַ כָּל־יָמָיו כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת, עַד־שׁוּבוֹ לַעֲפָרוֹ לֹא־יִשְׁקֹט:

פְּנֵה אָדוֹן בְּעִצְבוֹן־רוּחַ, צְפֵה בְּשִׁבְרוֹן-לֵב: קָרוֹב אַתָּה לָרְחוֹקִים, רוֹצֶה תְּשׁוּבַת־רְשָׁעִים:

שַׁדַּי, הִמָּצֵא לְדוֹרְשֶׁיךָ, תֹּאמַר הִנֵּנִי לִמְבַקְּשֶׁיךָ: יְבֻשְֹּרוּ סָלַחְתִּי קוֹרְאֵי בִשְׁמֶךָ, צַדֵּק בַּמִּשְׁפָּט עַם־מְיַחֲדֶךָ:

חֲסֹם מְנֻוָּל מִלְּהַרְשִׁיעַ, קְצֹף בְּמַסְטִין מִלְּהַסְטִין. הָקֵם לָנוּ מֵלִיץ־יֹשֶׁר. כֹּפֶר מָצָאתִי תַּשְׁמִיעַ לְשׁוֹבָבִים:

הִשְׁלַכְנוּ עָלֶיךָ יְהָבֵנוּ, נָא אַתָּה תְכַלְכְּלֵנוּ: הֵעָתֵר לָנוּ בִּתְפִלָּתֵנוּ. חֶפְצֵנוּ וּבַקָּשָׁתֵנוּ מַלֵּא בְרַחֲמִים:

בְּךָ תָלִינוּ בִטְחוֹנֵנוּ, רַחֲמֶיךָ מְהֵרָה יְקַדְּמוּנוּ: חָזָק וְאַמִּיץ שִׁמְךָ לֹא־שָׁכָחְנוּ, אָנָּא, לָנֶצַח אַל־תִּשְׁכָּחֵנוּ:

אֵל מֶֽלֶךְ. יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים. מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת. מוֹחֵל עֲו‍ֹנוֹת עַמּוֹ. מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים. עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרֽוּחַ. לֹא כְרָעָתָם תִּגְמוֹל: אֵל הוֹרֵיתָ לָנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. וּזְכָר לָֽנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. כְּמוֹ שֶׁהוֹדַֽעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּֽדֶם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיֵּרֶד יְהֹוָה בֶּֽעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהֹוָה:

קהל וחזן:

וַיַּֽעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא:

יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב חֶֽסֶד וֶֽאֱמֶת: נֹצֵר חֶֽסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶֽשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה: וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵֽנוּ וּלְחַטָּאתֵֽנוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ:

סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ. מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶֽסֶד לְכָל קֹרְאֶֽיךָ:

אַל תַּעַזְבֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּֽנּוּ: אַל־תִּרְחַק מִמֶּנּוּ כִּי־צָרָה קְרוֹבָה כִּי־אֵין עוֹזֵר׃ עֶזְרֵנוּ מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ אַל־יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ אַל־יָנוּם שֹׁמְרֵנוּ: יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה, הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן תְּרַחֵם יְהֹוָה עָלֵֽינוּ: לַיהֹוָה הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶֽךָ סֶּֽלָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּֽנוּ מִשְׂגָּב לָֽנוּ, אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶֽלָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּֽטֵֽחַ בָּךְ: יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה, הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

סְלַח נָא לַעֲו‍ֹן הָעָם הַזֶּה, כְּגֹֽדֶל חַסְדֶּֽךָ. וְכַאֲשֶׁר נָשָֽׂאתָה לָעָם הַזֶּה. מִמִּצְרַֽיִם וְעַד הֵֽנָּה. וְשָׁם נֶאֱמַר:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה סָלַֽחְתִּי כִּדְבָרֶֽךָ:

הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶֽיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵֽינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶֽיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵֽינוּ, אֲנַֽחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָֽעָה, אֲדֹנָי סְלָֽחָה, אֲדֹנָי הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה, אַל תְּאַחַר. לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּֽךָ: