סליחות נוסח אשכנז ליטא, לערב ראש השנה כט

מג. פזמון

אֶנְקַת מְסַלְּדֶיךָ, תַּעַל לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ. מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת עַם מְיַחֲדֶיךָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת בָּאֵי עָדֶיךָ:

סְלָחָה מִבּוֹא בַמִּשְׁפָּט, עַל עִנּוּי וְעַל־עִוּוּת מִשְׁפָּט. כִּי אִם לְפִי מִשְׁפָּט, מִי יִצְדַּק לְפָנֶיךָ אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט:

יְדֵי עַם הַדְּחוּיִים, תֶּחֱזַקְנָה כְּאָז הֱיוֹת־לְךָ אֲחוּיִים. כִּי אִם לְפִי רְאוּיִים, מַה יִּתְרוֹן שֶׁהֵם חַיִּים:

לְךָ בְּהִתְחַנְּנִי בְּמוֹ פִי, קַבְּלֵנִי כִּבְמִכְלַל יֹפִי. כִּי אִם לְפִי דֹפִי, הֵן־אֲנִי יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ־פִי:

נָאוֹר, כְּרַב־חֶסֶד עִמָּנוּ תִפְעַל, וְלֹא תְשַׁלֵּם לָנוּ כְּמִפְעַל. כִּי אִם לְפִי פֹּעַל. מִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי מִמַּעַל.

וְאִם הֵמַרְנוּ אֹמֶר, שְׁעֵה וְקַבֵּל זֶמֶר. כִּי אִם לְפִי מֶמֶר, מַה יַעֲשׂוּ שׁוֹכְנֵי בַתֵּי חֹמֶר:

בְּרַחֲמִים וְלֹא בְכַעַס, הַיּוֹם וּבְכָל־יוֹם תַּעַשׂ. כִּי אִם לְפִי מַעַשׂ, וַאֲנַחְנוּ לֹא־נֵדַע מַה־נַּעַשׂ:

אין לומר כי אם במנין עשרה

מַחֵי וּמַסֵּי, מֵמִית וּמְחַיֶּה. מַסִּיק מִשְּׁאוֹל, לְחַיֵּי־עָלְמָא: בְּרָא כַּד־חָטֵי, אָבוּהִי לַקְיֵהּ. אָבוּהִי דְחָיִיס, אַסֵּי לִכְאֵבֵיהּ: עַבְדָא דְמָרִיד, נָפִיק בְּקוֹלָר. מָרֵהּ תָּאִיב, וְתַבִּיר קוֹלָרֵיהּ: בְּרָךְ בּוּכְרָךְ אֲנָן, וְחָטִּינָן קַמָּךְ. הָא רָוֵי נַפְשִׁין בְּגִדִין מְרָרִין: עַבְדָּךְ אֲנָן וּמְרוֹדִינָן קַמָּךְ. הָא בְּבִיזְתָא, הָא בְּשִׁבְיָא, הָא בְּמַלְקְיוּתָא: בְּמָטוּ מִנָּךְ בְּרַחֲמָךְ דִּנְפִישִׁין. אַסֵּי לְכְאֵיבִין דִּתְקוֹף עֲלָן, עַד דְּלָא נֶהֱוֵי גְּמִירָא בַּשִּׁבְיָא: