סלע המחלקות על בעלי הנפש, שער הטבילה

כתב הרב א"ר יוחנן נדה בין בזמנה בין שלא בזמנה לא תטבול אלא בלילה משום סרך בתה ואומר שלא נאמרה שמועה זו אלא בזמן שהיו בנות ישראל עומדות על ד"ת אבל בזמן הזה שהן כלן ספק זבות אין לחוש לסרך בתה וטובלת לז' לספירתה שהוא שמיני לראיתה ואפילו ביום ואסורה לשמש עד הערב משום דר"ש דא"ל רב פפי לרבי הא ליטבלן ביומא דשבעה. נראה בעיני שהוא לשון נקיה כלומר ליטבלן ולישמשן וכההיא דאמרינן ההוא יומא יום טבילה הוה ותמה על עצמך היאך תטיל איסור בטבילה בזמנה שהיא מצוה מפני חשש רחוק ועמוק שהרי כמה ספיקות יש בחשש זה שמא זבה היא ושמא תשמש בו ביום ושמא תסתור ספירתה. וכבר ראיתי דברי ר' יעקב ז"ל שפירש אסור לעשות כן אסור לעשות אותו מעשה של טבילה ואין הפירוש נ"ל ומפרשינן בספרא ר"ש אומר ואחר תטהר כיון שטבלה הותרת להתעסק בטהורות אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבא לידי הספק מזה נראה שאין האיסור אלא עסק הטהרות וכיוצא בו אבל בטבילה שהי' מצוה בזמנה רחוק הוא בעיני לומר עליה אסור לעשות כן ואל תתמה על מה שאמרנו טבילה בזמנה מצוה שהרי שנינו בה כמה סתומות בטועה של ט' טבילות ושל י"א ושל ט"ו ושל ל"ה וצ"ה והגאונים הביאום מדבריהם בהלכות נדה ומ"ש רב אחא הגאון אין שום ראיה לדברי האוסרים שכ"כ ולא מישתרא לגברא עד דמנין ז' נקיים דא"ר זירא בנות ישראל הן החמירו ע"ע חומרא הוא היכא דאחמור אחמור היכא דלא אחמור לא אחמור:

ומ"ש הרב הגלד שעל המכה היינו רבדא דכוסילתא. לא נ"ל כן אלא גלד שעל המכה הוא עור האדם שיבש מחמת המכה והוגלד לפיכך אינו חוצץ כל זמן שמעורה בו שלא יצא חוץ למכה אבל רבדא דכוסילתא הוא דם שיצא לחוץ לפיכך חוצץ לאחר ג' ימים מפני שהוא יבש ומצאתי מן הנוסחאות שאין כתוב בהן ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כך כתיב בהן א"ר יוחנן פתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה וה"ה לטהרות אבל לבעל' כדריש לקיש וכו' וזה הלשון נכון בעיני:

ומ"ש הרב דסיועי הוא דמסייעינן ליה לר' יוחנן מריש לקיש. אין דרך התלמוד בכך לומר הלכתא כר' יוחנן מדריש לקיש ואם היו דברי שניהם שוין היה לו לומר וכן אר"ש בן לקיש אבל לסיועי לרב מתלמיד לאו אורח ארעא:

והא דאמר רבא טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ וכו' מאי בינייהו איכא בינייהו מיחף ביממא ומיטבל בליליא להך לישנא דאמר רבא אם באותו יום שחפפה טבלה וכו' טעמא דמצאה עליה דבר חוצץ צריכה לחוף פעם שניה מאחר שלא טבלה באותו היום דס"ל מיחף ביממא ומטבל בלילה שפיר דמי אף על פי שאין הטבילה ביום א' עם החפיפה ולאידך לישנא דאמר רבא אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול טעמא דנמצא עליה דבר חוצץ אינה צריכה לחוף פעם שנית כל זמן שטבלה ביום החפיפה אע"פ שלא היתה סמוכה לה אבל מיחף ביממא ומיטבל בליליא אסור דבעינן סמוך לחפיפה טבילה ומאי סמיך בו ביום שע"י כך היא נזהרה בחפיפה יותר וכל הני מילי לשנות בחפיפה נאמרו אבל לשנית בטבילה אם לא מצאה עליה דבר חוצץ אינה צריכה אע"פ שחפפה ביום וטבלה בלילה כנ"ל וסוגיא דשמעתא דרב הונא ורב חסדא ורב יימר ודרש מרימר כולהו הוו ס"ל מיחף ביממא ומיטבל בליליא עדיף משום עיוני בגופה ובמזיא טפי ממיחף בלילה ומיטבל בלילה ומדוחק התיר רב יימר למיחף בלילה ולמיטבל בלילה במוצאי י"ט של אחר השבת ואמר אפשר דחפיפא בליליא וטבלה בליליא והא עדיפא לה מהרחקת חפיפתא ג' ימים או ב' ימים ומדקאמר אפשר דחייפא דייקינן מינה שלא התיר אלא מדוחק הרחקת חפיפתה הא לא"ה מיחף ביממא עדיף וגם הכי ס"ל לכולהו רבנן דבתרייהו אלא שהיה מהם מי שהיה מתיר לחוף בליליא מתוך הדחק כרב נחמן בר יצחק דפייסה לדביתהו דאבא מרי ריש גלותא דאיקוט ולרבא נמי הכי ס"ל מעיקרא עד דשלח רבין באגרתיה והוחלפה השיטה לומר דאדרבה מיחף בליליא ומיטבל בליליא עדיף משום דבעינן סמוך לחפיפה טבילה והלין תרין לישני ברבה דלעיל דפליגי במיחף ביממא ומיטבל בלילה חדא מקמי דשלח רבין באגרתיה וחדא לבתר דהדר ביה רבא ואסיקנא והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר כלומר אם בא ליל טבילתה בחול לא תחוף אלא בלילה ואם בא בשבת או ביו"ט שאי אפשר לה לחוף בו בלילה חופפה בע"ש או בעי"ט וטובלת בלילה אע"פ שהרחיקה חפיפתה והרב אלפסי כתב בהלכותיו חופפת בלילה וטובלת בלילה קשיא הלכתא אהלכתא דדרב מרימר הלכתא אשה חופפת בע"ש וטובלת למו"ש לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר וזה הלשון לא נמצא בכל ספרי הגמרא שלנו וזה ממה שמחלנו לרב אלפסי ז"ל ולא השגנוהו בספר המאור כי נר מצוה ותורה אור: