סלע המחלקות על בעלי הנפש, הקדמת המחבר

תְּעוּדָה לְכָל גֶּפֶן בְּהוֹצִיא פְּרָחֶיהָ, וְתוֹרָה בְּהַבְשִׁילָהּ לְגֶרֶשׁ יְרָחֶיהָ.

מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים לְקָחֶיהָ, בְּגוּפֵי הֲלָכוֹת נִצְפְּנוּ אֶל פְּתָחֶיהָ.

סֵפֶר זֶה נִקְרָא סֶלַע הַמַּחְלָקוֹת, בְּגוּפֵי הֲלָכוֹת חֲקוּקוֹת.

כִּרְאִי מוּצָק חֲזָקוֹת, וּמִנֹּפֶת צוּפִים מְתוּקוֹת.

וזה חלק ראשון מן הספר הנקרא סלע המחלקות במקצת הלכות נדה, וראינו להקדימו מפני שהן רגילות בתלמוד ובמעשה, ואלהים לנו מחסה.

אמר זרחיה הלוי מצרף לכסף וכור לזהב להסיר בדילהם וכל סיג בהם התערב, אף כי לדברים הנחמדים מזהב ומפז רב, אליהם יפנו עיני המחשבה ואופן המחקר עליהם יסוב והנה בא לידי ספר בעלי הנפש לרב, והוא על המשכב מורה צדק בתורה שבעל פה ובכתב, להעיר כל מעשה נאלח ונתעב, ואני אהבי אהב, ואינני לריב נצב ולא חפץ קרב, ואת הרב אינני רב, כי חכמתו אתאב, ולהבין אקרב. ואם אלי דבר יגונב מן האשם המושב, אהיה זוכה ולא חב, ושש כמוצא שלל רב, ודברי ייטב בעיני כל אנשי לבב, ואלקי יענני במרחב, ושיחי עליו יערב, להשקות אותי מתורתו ממשאב, ולא אצמא ולא ארעב, ולא יכני שמש ושרב, ונקיתי מפשע רב: