ספר מצוות קטן צב

רמב"ם הלכות שופר פ"א סמ"ג עשין סימן מ"ב א"ח סימן תקפה.

לתקוע בראש השנ' בשופר דכתיב (ויקרא כ״ג:ז׳) יום תרועה יהיה לכם: ואמרינן שיעור תקיעה כתרועה ושיעור תרועה שלשה שברים אי גנוחי גנח: או שלש יבבות: אי ילולי יליל: והיבבא ג' כוחו' של כל שהוא הרי תשע' כוחו' של כל שהן: וזהו גניחות דאימיה דסיסרא ומספקא לן אי תרויהו או חדא מניהו ולא ידעינן איזו היא לכך התקין רבי אבהו לעשות קשר"ק שלש פעמים וסבר דבעיא שלא יהא דבר מפסיק בין תקיעה לתרועה לכך תקן לעשות עוד קש"ק ג"פ וקר"ק ג"פ ותוקעין בישיב' : וחוזרין ותוקעין בעמידה: פירוש בשעה שהקהל והחזן מתפללי' כדי לערבב את השטן ובאותה תקיעה שהיא בעמידה נחלקו הגדולים הקדמונים והיו תוקעין קשר"ק במלכיות פעם אחת ובזכרונות פעם אחת קש"ק ובשופרות קר"ק פעם אחת אף על פי שאם קשר"ק אמת אין האחרות כלום אחרי שאינ' כי אם לערבב את השטן לא הקפידו ור"ת הנהיג לתקוע קשר"ק בכל פעם אעפ"י שיש הפסק בין תקיעה לתרועה קיימא לן כרבי יוחנן דאמר שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא וריב"א הנהיג בכל פעם קשר"ק קש"ק קר"ק וצריך לתקוע ביום דכתיב ביום הכפורים תעבירו וילפינן ר"ה מיום הכפורים בגזירה שוה דשביעי שביעי ומנין הקולות ילפינן מדכתי' ג' פעמים תרוע' ב' בר"ה וא' ביה"כ וכל תרועה צריכה תקיע' לפניה ולאחריה לפניה דכתיב ותקעתם תרוע' ולאחריה דכתי' תרועה יתקעו: ובדין היה לנו להקדים ולתקוע בבקר משום דהזריזין מקדימי' למצות אלא מפני השמד תקנו כך ושוב לא שינו המנהג: ונשים פטורו' ומצו' לתקוע בשופר של איל ודיעבד הכל כשר חוץ משל פרה ושור: שופר ארוך וקצרו כשר גרדו והעמידו על גלדו כשר צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת פה פסול: צפהו מבחוץ אם נשתנה קולו מכמו שהיה פסול ואם לאו כשר: נסדק לרחבו באם נשתייר ממקום הסדק עד הנחת פיו כשיעור כשר: וכמה שיעור כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן: נסדק לארכו אינו פסול עד שיה' נסדק בכל האורך והיכא שניקב וסתמו במינו וחזר קולו לכמות שהיה כשר ואפי' היה מעכב התקיעה קודם לכן לפירוש שני שהו' עיקר ושלא במינו היכ' שמעכב פסול לדברי הכל והיכא שאינו מעכב פלוגתא דרבי נתן ורבנן וקטנים שהגיעו לחינוך אין מעכבין כלומר אין מוחין בידם אך מכל מקו' אין מתעסקין לכתחילה: