ספר מצוות קטן קנו

רמב"ם הלכות שחיטה פי"א סמ"ג עשין סד טור י"ד סימן כח:

לכסות א דם חיה ועוף בעפר דכתיב א ודיני הלכות שחיטה תמצא לקמן סימן קצז: (ויקר' יז) אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו וכסהו בעפ' ודוקא כששוחטין אותו אבל אם נחרו או עקרו או נתנבל בידו פטור. והשוחט לחולה בשבת כגון חולה שיש בו סכנה. דאז מותר לשחוט בעבורו לכתחלה יכסה לאחר השבת ולא יכסה ברגל שלא יהיו מצות בזויות עליו. שחט ולא כסה וראה אחר חייב לכסו': אבל בעוד שהוא עסוק במצוה לא יכסה אחר ואם כסהו אחר חייב ליתן לו י' זהובים אע"פ שאין אנו דנין דיני קנסות מכל מקום אנו למידין כי לא טוב עשה וצריך לפייס חבירו. כסהו ונתגלה אינו חייב עוד לכסות. כסהו הרוח אין חייב לכסותו. אך אם נתגלה אחר כך חייב לכסו' שחט ונבלע הדם בקרק' אם רישומו ניכר חייב לכסותו ודם הניתז ושעל הסכין בזמן שיש דם אחר שמקיים בו מצות כיסוי אינו חייב לכסותו. אך אם אין שם דם אחר חייב לכסותו. וכששוחט הרבה עופו' ומביאין לו עוד עופות אם כשמביאים יש לפניו עוד עופות שלא נשחטו נפטר בברכה אחת אך אם גמר לשחוט כל שהיו לפניו והביאו לו אחרי' חייב לברך וכששוחט הרבה לא ידבר דברים בטלים שאינם מענייני שחיטה בנתיים כי נחלקו גדולים אם צריך לחזור ולברך משום דהוי היסח הדעת. אע"ג דמסתבר' דחייב לברך ואין חייב לכסות מ"מ אסור להכניס ראשו במחלוקת ולדבר לכתחיל' ועוד דאמרי' בפ' בתרא דיומא דכהן גדול לא היה קורא בב' ספרי תורות מפני שאז צריך לברך ברכה אחרת ואינ' צריכה והוה כעין ברכה לבטלה. במה מכסין בעפר בסיד בגפסיס ובזבל הדק ובחול הדק שאין היוצר צריך לכתשו ובשחיק' אבניה ובנסור' של חרשים ובנעורת של פשתן ובאבנים ובלבינה ומגופה שכתשם. ובאפר. ובעפרו' זהב וצריך ליתן עפר למעלה ועפר למטה שנאמר בעפר: ואין מכסין בקרקע לחה כדמשמע פרק אלו עוברים: