ספר הזכרונות עו

מצווה להתבונן בהם וכמו שנתבאר, וכן הוא צריך לכוין בתפלתו ובמעשה המצות דרך היחוד המוסבר לו על פי הכונות ההם, וכפי הנראה רוב או כל חכמי האמת שבאו אחר הרמב"ן שהפליגו בשבחה ובחובת העסק בה והכונות על פיה, אותן שלא ידעו אמיתותה מ"מ השיגו שמץ מנה בדרך ההבנה ללב בקבלתם רב מפי רב מהיודעים האמיתים ועפ"י אותו הדרך המובן להם התבוננו בה בינה ובכונותי', ועל הדרך הזה הוא מצוה וחובה וכמו שנתבאר שזה בכלל מעשה בראשית, ומ"מ חכמים הראשונים היו זהירים מאוד בגילוי זה ופרסומו ג"כ לפי שאמרו אין דורשין במעשה בראשית בשנים ג"כ, ולפיכך אע"פ שלא חשו לפרסם סתרי התורה שהם בעצמם הניחוהו בכתב מפני שאין בזה פרסום וגילוי כלל כמו שנתבאר למעלה מ"מ לענין גילוי הדברים על דרך המובן שכבר יש בהם התגלות לכל קורא בספר לא רצו לפרסמם

ובדורות האחרונים התירו לעצמם לכתוב גם זה, ואע"פ שהכותב בספר כאלו דורש לאלפים מבני אדם וכן היו דורשים ברבים ג"כ מהסברת העניינים, ויראה שענין אין דורשין כו' שלמדוהו חכמים מלשון הכתוב שאל וגו' יחיד שואל וכו', היינו רק על ענין השאלה והדרישה דרך משא ומתן כדרך דרושם אז שהמשא ומתן אסור בזה לשנים שלא יבואו לשאול מה למעלה כו' אבל שלא על דרך משא ומתן כאלו הכותבים בספרים או רב הדורש לפני המון תלמידיו וכולם שומעים ושותקים אינו בכלל איסור זה, ומאחר שחכמים גדולים נהגו היתר בזה יש לנו ללמד זכות עליהם על הדרך שאמרנו, אבל מה שקצת בני אדם נהגו היתר לעצמם לשאול ולדרוש בחבורה במשא ומתן בעניינים הללו של הסברת סתרי התורה ללב מבין יראה שאין להם על מה שיסמוכו, כי כל דברי רז"ל באיסורים שזכרו וכ"ש שלמדום מן המקרא הם חיים וקיימים לעד ולעולם, ואין לתלות היתרו בשינוי הזמנים, אבל שינוי הזמן הוא רק לענין פרסום הדברים מן השמים שהופיע רוחו ית' על הרבה בני אדם ונתן בלבם לדרוש ולכתוב בספר התבוננות העניינים שיהי' מובנים לכל חכם ומבין, אבל לא שישתנה דבר בענין האסור והמותר כלל וכמו שנתבאר למעלה, וכל הדברים הללו שביארנו בענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה אמת וצדק ואין ספק בו, ואע"פ שנמצא בקצת חבורי המקובלים דברים מראים כפי מובנם הפשוט נגד מה שכתבנו מ"מ האמת הברור הוא מה שנתבאר בענין זה, וכל דברי רז"ל בתלמוד ומדרשות בספר הזוהר הקדוש ודברי חכמי האמת מתאימים כולם על האמת עם דברינו אלה, אלא שאין כאן המקום להאריך בדרוש הזה ובביאורם רק להזכיר מה שהוא חובת גברא לדעתי בענין ידיעות הללו ושהם לדעתי ב' מצות עשה מפורשות בתורה ראוי למנותם בענין המצות

ובהקדמת הזוהר [י"ב סע"א] אחר שמנה מצות היחוד איתא, פקודא רביעאה למנדע דד' הוא האלקים כמ"ש וידעת וגו' כי ד' וגו' ולאתכללא שמא דאלקים בשמא דד' למנדע דאינון חד ולית בהו פרודא כו', פירוש כי שם אלקים פירושו בעל הכחות כולם ר"ל כחות הטבעיים וכידוע דשם אלקים בגימט' הטבע והוא המנהיג כחות הטבעים ע' בתשו' ח"צ [סי' י"ח], ושם הוי' הוא שם העצם הרומז למה שהי' עד שלא נברא העולם והוה משנברא העולם ויהי' לאחר שיתבטלו העולמות שזהו היחוד האמיתי, וצריך לדעת דכולא חד שגם הנהגה הטבעית שאין בה התגלות זה היחוד האמיתי דשם הוי' המבריח מן הקצה עד הקצה מ"מ אינה דבר נפרד כלל דלית בהו פירודא, ושם [ב'] איתא וכד ינדע בר נש דכולי חד ולא ישוי פירודא אפי' ההיא סט"א יסתלק מעל עלמא כו', מתבאר שידיעת זה הוא היחוד אמיתי שאין עוד מלבדו ממש כנזכר למעלה דבזה סטרא אחרא מסתלק מעלמא שאין מקום לסט"א ורע כלל למי שהוא דבוק ביחוד האמתי וכמובן למשכיל, ומתבאר מה שאמרנו דוידעת וגו' הוא מצות עשה על הידיעה האמיתית