ספר הזכרונות עג

באמת הקריאה מן הכתוב בספר דרך סיפור אינו נחשב לידיעה כלל בדברים הנעלמים הללו והוא בהיותו מעיין באותן הדברים בספרים ומעמיק במחשבתו בעניינים שם נגלו אליו מלאכי האלקים והראו לו הדברים דרך צפיי' וכתבן על שמם להודיע שנגלו לו דרך צפיי' ולא כתבן כמעתיק בעלמא, ואחריהם בא האריז"ל שראה כל המראות הנזכרים והוסיף משלו עניינים הרבה ומראות מחודשות נתגלו אליו, וכל המראות הללו הכל הולך אל מקום אחד לברר ענין היחוד האמיתי וכולם אמת וצדק, והרמ"ק ז"ל התאמץ לבאר כל דברי הזוהר ושאר ספרי קודש לרז"ל ולגאונים הכל על דרך קבלת הרמב"ן שהיתה מסורה בידו ובידי כל חכמי הקבלה מבני ספרד שלפניו, ואחריו האריז"ל ותלמידיו פירשו הכל עפ"י דרכו, ואע"פ שכולם מראות שונות מ"מ כל מראה יכולה להתפרש ע"ד סגנון לשון מראה אחרת ומתוך מראה זו עצמה יראה ג"כ מראה אחרת כמו שנתפרשו כל המראות שלהם במראה המרכבה שראה יחזקאל, ומרכבת יחזקאל ג"כ נראית מתוך המראה שראה מרע"ה וכתבה בתורה כמ"ש בפ"ק דתענית (ט'.) ליכא מידי בנביאים וכתובים דלא רמיזי באורייתא, כי כונת כל המראות ענין אחד להשיג דרך היחוד שאין עוד מלבדו לאמיתו, וכל כונות התפלה ושאר מצות שביארו הבאים אחר הרמב"ן ע"פ דרך קבלתו והאריז"ל והבאים אחריו ביארו ע"פ דרכו בענין אחר הכל הוא על ענין היחוד האמיתי, והזוכה להשיג זה אין נ"מ בדרך התבוננותו והשגתו כיון שבין כך ובין כך המכוון אחד להשגת יחודו ית' בזה וכל אחד משיג לפי דרך הראוי לו

ואולם רוב המקובלים המתבוננים מתוך הכתוב בספרים לבד בלא התגלות דרך השגת רוח הקודש, מעולם לא צפו במרכבה ולא השיגו עניינה כלל, וכל כונותיהם בתפלה ובמצות לכוין ככתוב בספרים לא זו שאינו חיוב אלא שאין בו תועלת כלל, ואפשר שיהי' הפסדו מרובה משכרו אם אולי יכשל קצת בענף מענפי ההגשמה, וכל מי שאין דעתו רחבה שלא לטעות ע"י עיונו בחכמה ההיא בלשונות הכתובים בספרים בהנשמת העניינים יתרחק מהסתכלות בספרים כאלה לגמרי, ובהקדמת ספר משנת חסידים מביא שראה בספר כתב יד הארץ הקדושה דמי שבילדי נכרים השפיק ומכחיש אמיתות דברים שאין מבין בשכלו יתרחק מלימוד הקבלה כמטחוי קשת שלא יכוה בגחלתה אבל אם יודע בעצמו שיאמין אמיתות הדברים ויתלה החסרון בו שאין מבינם אז חייב ללמדה, וכמ"ש הרח"ו בהקדמת עץ חיים דבדורות אלו מצוה ושמחה גדולה היא לפני הקב"ה שתתגלה זאת החכמה כו' ולא יחוש אם יטעה כו' ע"ש, והנה התנאי בזה שזכר לא הי' ראוי להזכירו כי לא דברה תורה במתים ומכחישי האמת המוסכם בפי כל חכמי ישראל ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי כ"ש אפיקורס שאין מאמין בדברי חכמים מה לו ולחכמה, והנה גם מרכבת יחזקאל אין מובן לשכל ואם יאמר שזה במראה הנבואה הנה גם כל דברי חכמי האמת בקבלה הם המראה לרוח הקודש, ואע"פ שיש חילוק גדול בין נבואה לרוח הקודש, כי מה שהוא ברוה"ק הוא השגה דרך חכמה כמו שנתבאר ומושגת יותר לשכל וכן הם כל דברי המקובלים מתנאים ואמוראים וגאונים ושאחריהם, נראה מתוכם אף למי שאין משיג אמיתות השגתם ניכר כמציץ בין החרכים כי יש בהם התגלות מרובה יותר לשכל ובדרך מבואר יותר לשכל ממראה המרכבה דיחזקאל וכ"ש בדברי האריז"ל שהאריך בביאור העניינים יותר, אבל מ"מ דברים המושגים במראה לצופה ברוח הקודש ודאי לא יובנו לשכל אנושי כפשטו, וכפי הנראה מדברי בעל הספר הנזכר שכתב על זה בהג"ה ויבכה על רוע מזגו ע"כ, נראה שלא דיבר באפיקורס ובלתי מאמין לגמרי כי אם יבכה על דרכיו ויכיר רשעו בזה הנה כבר שב מדרכו והוא מאמין, ואיזה רוע מזג יש לו עוד מעתה כי המכחיש ואין מאמין לא יבכה על בלתי האמינו כי האמונה הוא קבלת הלב הדבר אם הוא אמת או שקר ואי אפשר לשני הפכים ביחד, אבל כפי הנראה בעל ספר זה אזיל בשיטתי'