ספר הזכרונות סו

האמיתי שהוא השגת מעין רוה"ק ונבואה, ודבר זה אי אפשר כלל ללמדו ולכתבו בספר שידע כל קורא, רק מי שהוא זוכה להיות חכם ומבין מדעתו להסתכל באובנתא דלבא ולראות במרכבה ממש כרואה בעיניו, וסישיג לא בדרך שמיעה וקבלת הסיפור ששמע וראה כתוב בספר רק שישיג בעצמו על הדרך שהשיג האריז"ל עצמו והדומין לו, אבל אפשר למסור דבר זה מרב לתלמיד שיהי' דרך מסירה, וכנודע מהמסופר מתלמידי האריז"ל שבחיי האריז"ל כשהי' מוסר להם יחודים לכוין על קברי הצדיקים היו מתגלים להם נפשות הצדיקים ומודיעים להם סודות התורה, והתגלות זה הוא השגה מעין השגת האריז"ל עצמו שלא דרך שמיעה לבד וכמובן, וכונות יחודים הללו אע"פ שהם כתובים בספרים הלשון שהגיד להם כבר אמרנו כי הנסתרות הוא מה שאי אפשר אמיתותו להתוודע כלל אלא למי שיודע, ועיקר ענין יחוד הוא כמשמעו השגת היחוד האמיתי שזכרנו להשיג שאין עוד מלבדו ממש זהו יחוד ואין שום דבר זולת זה קרוי יחוד, וכל אותם כונות הם דרכים ליודעים להגיע להשגת היחוד האמיתי שהוא מעין רוח הקודש וזוכה להתגלות דרך צפיי'

והנה ידוע מהמסופר שתלמידיו אחר פטירתו לא הצליחו עוד ביחודיהם שיתגלו להם הנפשות, והרי כי רק כח מסירתו להם היחוד הוא הפועל שיזכו למדריגה זו, ויש בכח הרב המלמד לתלמידו פה אל פה שימסור לו ההשגה בסתרי תורה שיהיו מושגים אליו ג"כ דרך צפיי' כענין השגת סתרי תורה בענין שלא יהיו נסתרים מעיניו והכל כפי כח התלמיד, יש פועל אצלו רק בעת המסירה שנפתחו לו ארובות השמים ורואה מראות אלקים ואח"כ נעלם ממנו, ויש שכחו יפה ומעת שזכה לראיי' זו הוא מתחזק ומתאמץ בכל כחו לדבק בה ולהפשיט כל כחותיו החומרים מעליו עד שלא ימוט ממדריגתו, והנה כאשר שמענו מן המסופר מהאריז"ל עם תלמידיו והדומים להם כן ראינו בספרי הנביאים, ושמואל הנביא זכה מעצמו להגיע למדריגת הנבואה ומשזכה בה הי' בידו למוסרו לתלמידיו, ובני הנביאים שהיו לפניו היו ג"כ מתנבאים כמפורש בכתוב והוא רק ע"פ קבלתם ממנו, ובני הנביאים שבימי אלי' נתנבאו כל זמן שהי' אלי' בחיים ואח"כ נסתלקה נבואתם ונשאר אצל אלישע בלבד כמשאז"ל (תוספתא סוף סוטה) ואמרו (יל"ש פ' בא) דברוך טען דמצינו כל תלמידי הנביאים הם נביאים וכמ"ש נחה רוח אלי' על אלישע, הנה מבואר שכח הרב הוא הפועל בתלמיד להיות נביא, ואע"פ שאנחנו לא נדע להבין זה מה כח הרב יפה בזה בענין הראיי' והשגת נבואה שהוא אין יכול אלא ללמד מה שבכח החכמה, זה לפי שאנו לא השגנו מעולם השגות כאלו ולא ידענו טיבם ואין לנו אלא להאמין מה שנשמע ונראה כתוב מאותם שזכו להשגות כאלה, ועל מסירה זו הוא שהזהירו שלא למסור אלא לבעל התנאים שזכרו שכבר אפשר שישיג השגות גדולות כאלה בדרך מסירה מי שאין בו תנאי השלימות כראוי, ואע"פ שבהכרח צריך לזה הזדככות הגוף הרבה כאמור, מ"מ הרבה מדריגות יש בהזדככות זה, ואחר יוכיח שנכנס לפרדס וקיצץ בנטיעות (חגיגה י"ד:) והכניסה לפרדס הוא ההשגה והצפיי' במרכבה כדרך כל צופי המרכבה, וכן אמרו עליו שהי' יודע רבונו ומתכוון למרוד בו, וידיעה זו הוא מה שנאמר וידעת וגו' אין עוד שהוא השגת היחוד האמיתי שזכרנו כי הי' מגדולי החכמים ונזכר באבות בכלל חכמי המשנה, וממה שידענו מגדולת מדריגת התנאים חכמי המשנה נדע גודל מדריגתו ג"כ שהי' בתחלה כאחד מן התנאים בהשגה גדולה מאוד, וענין שנתכוון למרוד שהוא דבר תמוה להבינו בשכל איך היודע מאמיתות יחודו ית' יתכוין למרוד והיתפאר הגרזן על החוצב בו ואיך יצוייר בלבו למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה, אפי' מי שמשיג דרך אמונה לבד או דרך ההבנה של הנבראים ודאי אי אפשר שיחטא דרך מרד אם יודה שהאמת במציאות הש"י ושמלכותו בכל משלה איך ימרוד, אבל יחטא רק בתאות ע"י שיצרו תקפו ואנסו בשביל הנאת שעה וכיוצא בכל עבירות שמהסתת היצר המתאוה לא