ספר העיטור חלק ב קכא

היותר נאות אשר מחייב היותו מהנמנע מדברי הקרי והזדמן אכן פעולות פועל מכוין ומשגיח עליהם כמסמר הזה שהיא נתון בעץ בסדר הנאות אשר א"א להיות במקרה אכן ע"י פעולת פועלי' והגשמים. קאמר השני מופתים אשר בררנו למעלה יש אילן ששרשיו יורדי' כ' ויש כ' וכו' אלא זה תהום עליון קורא לתחתון עלה ואני יורד דבלא ירידתו לא יוכל התחתון לעשות פעולתו אף אם יעשה ההכנות ההכרחיים להפעולה הזאת ומה טוב תשובת התחתון רד ואני אעלה דלשון אעלה משמע מעצמו ור"ל דאעלייתי לא צריך אתה להזהירנו דבתגבורת טבעי אעשה ההכנה מעצמי ואעלה אכן תהי נא רצונך בי ורד למען אוכל להוציא פעולתי והנפש בשעה שיוצאה מן הגוף היא הבחירה ובני אדם יושבין אצלם ואינן שומעים. ר"ל שהם בעלי הבחירה ורואים השגחתו יתברך על הבחירה ואינם שמים על לב ליראה מפניו. ואחרי אשר הכרחנו אשר ההשגחה האלקית חזקה מאוד אשר גם על הטבעי והבחיריי היא שוררת א"כ האמינה הזאת היא פנת יקרת אשר עי"ז תסבב לנו מדות רבות יקרות וחמודות כי בהאמונה הזאת תסבב הבטחון כי כל אדם ישים תקותו בו בחשבו כי כל תחבולותיו ומזומותיו הרבים לא יועילו ולא יעשי פרי אם לא ברצון אלקי ממעל. ותתחייב היראה האמונה בלבב אנוש בהתבוננו כי כל מעשיו איננו בידו ולכן כאשר רצה הנביא להוכיח את ישראל על מדת היראה אשר היתה רפיה בידם העיר את לבבם בשני הדברים האלה היא שאמר ירמיה ולא אמרו בלבבם לאמור נירא נא את ד' אלקינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חקות קציר ישמר לנו נגד המופתית הטבעיות אמר נותן גשם יורה ומלקוש בעתו. ר"ל בעתו כאשר רצונו מסכים עמהם לא בעת תגבורת הטבע בהכנתו ונגד מופתות הבחירה אמר שבועות חקות קציר ישמר לנו. ר"ל היא ישמר לנו שבועות קציר אף אם נחליט ונברר את הקציר לא בידנו היא שנשמור לו אכן כאשר רצונו יתברך מסכים לזה והיא ישמר לנו וזה כונת תנחומא פ' תצוה קטרת ק' קדושה ט' טהרה ר' רחמים ת' תקוה בהיות הקטרת סם חיים והיה מעצר המגפה הנה היא היה מרמז על השגחתו יתברך שהכל בא מאתו ולראיה כי כאשר חזקו בעבודתו והקטירו קטרת לפניו נעצרה המגפה ועז"ק הרמז של שם קטרת כי ע"י האמינת ההשגחה נבוא לקדושה וטהרה ע"י היראה וכאשר תהיה יראתו על פנינו יתמלא עלינו ברחמים ותסבב ממנה התקוה והיא הבטחון. והנה דוד מלך ישראל אחרי כל התלאות והרעות אשר מצאתהו ראה והבין גודל השגחת השם וביתר שאת התבונן ע"י הבחירי מתחבולות שאול ואנשיו שרדפו אחריו ולא עשו פרי נשרש בלבבו יראת ד' בחוזק אמונתו וראה רחמיו יתברך אשר הראה לו בנתינתו לו המלוכה ולזרעו אחריו אמר בדבריו האחרונים. אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים וכאור בקר יזרח שמש בקר לא עבות מנוגה ממטר דשא מארץ. כי לא כן ביתי עם אל כי ברית עולם שם לי. ערוכה בכל ושמורה. כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח. ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו. ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ושרוף ישרפו בשבת. ע"כ ואמר אמר אלקי ישראל. כי זאת נתאמת אצלו כאלו שמעו מאלקי יתעלה. מושל באדם צדיק וכונו השגחת הטוב בשם צדיק כי לפי דעת חכמי האמת ההשפעות הטובות יבואו דרך מדה הנקראת צדיק ואמר שההשפעות הטובות ההן תמשול בממשלתה על האדם כאשר מושל יראת אלקים. ר"ל כאשר היראה תמשול עליו בתמידיות כאשר רוח המושל תמשול על עבדו ולא תמיש יראת המושל מן העבד. אז תמשול עליו ההשגחה הטוב בתמידות. והמשיל זאת באור בוקר באומרו וכאור בוקר. יזרח שמש בוקר לא עבות. ר"ל כאשר השמש לא תזרח בבהירת רב רק אם הבוקר היא לא עבות ככה כאשר מחשבות האדם זכים וברורים בהאמנת השם וביראתו תזרח עליהם שמש צדקה ומרפה. אכן מנוגה ממטר. ר"ל כאשר לא חזקה האמונה והיראה בלב איש ולא תתמיד בלבבו כמו הבוקר אשר היא מנוגה וממטר ולא אור בהיר. כמו כן לא תתמיד טובתו אכן פעם יזכה פעם יענש כמו דשא מארץ. פעם יפריחו ופעם יבולו. אכן כי לא כן ביתי עם אל. ר"ל הנהגת השם עם ביתי לא כן כמו דשא מארץ. כי ברית עולם שם לי הצלחה תמידיות ערוכה בכל. בסדר המלוכה הנאותה ושמורה ממקרים רעים. וביאר הסבה אשר הביאתו לזאת היראה ואמר. כי כל ישעי. כי כל רצוני והתבוננת שלי. וכל חפץ כי לא יצמיח. כמו כי וכל חפץ לא יצמיח. ויש הרבה כדומה לו במקר' ר"ל כי אתבונן כי לא כל חפצי ותחבולות האדם יצמיחו ויעשו פרי כי לפעמי' יתהפכו תחבולותיו לרע לו כאשר ראה מתחבולות שאול אשר רדף אחריו. ועד הנה דבר מהצדיק והבינוני ואמר אבל והבליעל כקוץ מונד כלהם:

ר"ל שהיא ריק מכל טוב כקוץ הזה אשר היא ריק מכל ולא יצליח אף למלאכה רק נדים ונעים אותו ממקום למקום כל המוציאים אותו לבל ינזקו בו. ואף אם יעריכו תחבולות ומזימות לקנות הון ועושר לא תצליח בידם כי ולא ביד יקחו. ר"ל כי כל הטובות לא יוכל קחת ביד אם לא ירצה אלקי בו. אכן נהפוך היא כי איש אשר יגע בהם. ר"ל האיש הבליעל ואיש אשר יגע בהבליעל להיות כמוהו. ימלא ברזל ועץ חנית. ר"ל ימלא תחול ותנוח על ראשו רעה רבה מאוד ושרוף ישרפו בשבת. ר"ל בשבת בתמידיות בלשון מושבות שהיא בית מושב תמידי. ואל זה רמז שלמה בחכמתו. סוף דבר הכל ר"ל מסוף של כל דבר נשמע נתבונן ויש לנו ראי' מופתיות. את אלקים ירא ואת מצותיו שמור שאין רק ליראה ממנו ולעבדו ולשמור מצותיו כי היא המשגיח בכל וידו מושלת בכל. אף על הטבעיות והבחירות וזה היא עיקר האדם. וגם אנכי הרואה השגחתו יתברך באשר הספר הקדוש הזה הי' ספון וטמון בגנזי מסתרים זה כמה מאות שנה וגלגל זכות על ידי להוציא לאור עולם וזיכנו לעשות הגהות ולהיות סניף לו כאשר יראה המעיין כי הי' מלא טעיות מפאת המעתיקים ולא רציתי להראות התפארת בפלפול ובקיאות כי אין רצוני בזה וכל כוונתי לא היתה רק לנקותו מהשגיאות והשיבושים אשר היה בו. כפי ראות עיני וד' הטוב ישגיח עלי ועל כל ישראל לטובה כה מעתיר שמואל בלא"א הרב הגדול חסידא ופרישא צדיק וישר ירא ה' מרבים מוהר"ר בנימין וואלף זלה"ה שענבלום: