ספר האורה, חלק א לה

[לה] דין עונין אמן אחר ישראל מברך. היכא דלא אכיל [אין עונין אמן אחר המברך, היכא דאכיל] עונין אמן אחר ישראל המברך, דכיון שאינו מחיוב בברכה אוכל שיצא ידי חובתו אף על פי דאינו שומע בברכה, כגון מי שאומר ברכותיו בלחש, כיון דידעו דמברך הוא אי ענו אבתריה שפיר דמי, אבל מצוה מן המובחר מאן דמברך בצבורא שיגביה קולו, כדי שישמעו כולן ועונין אמן: