ספר המדות, ניבול פה

א. מִי שֶׁמְּדַבֵּר נִבּוּל־פֶּה, בְּיָדוּעַ שֶׁלִּבּוֹ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת אָוֶן.

ב. עַל־יְדֵי נִבּוּל־פֶּה בָּא חֲנֻפָּה.

ג. בַּעֲווֹן נִבּוּל־פֶּה צָרוֹת וּגְזֵרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת, וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל מֵתִים, חַס וְשָׁלוֹם, וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת צוֹעֲקִים וְאֵינָם נַעֲנִין.

ד. הַמְנַבֵּל פִּיו, אֲפִלּוּ חוֹתְמִין עָלָיו גְּזַר־דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה, הוֹפְכִין עָלָיו לְרָעָה, גַּם מַעֲמִיקִין לוֹ גֵיהִנּם, גַּם לַשּׁוֹמֵעַ וְשׁוֹתֵק.

ה. חָמוּר הַאוֹמֵר בְּפִיו מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשִֶׂה.