ספר העיתים קסז

גרסינן בפרק יום טוב שחל להיות בע"ש תני תחליפא אבוה דרבנאי חוזאה ואמרי לה אחוה דרבנאי חוזאה כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה לר"ה חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאות בניו לתלמוד תורה שאם פיחת פוחתין לו ואם מוסיף מוסיפין לו, תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת כיצד מצא בהמה נאה אומר זו לכבוד שבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה אבל הילל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לשום שמים דכתיב ברוך ד' יום יום, תנ"ה [ב"ש אומ'] מחד בשביך לשבתך, וב"ה אומרים ברוך ד' יום יום ת"ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש רב חידקא אומר ארבע א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לד' היום לא תמצאהו בשדה ר' חידקא סבר הני תלת היום דכתיבי לבר מאורתא ורבנן סברי בהדי דאורתא והלכה כרבנן, ת"ר קערות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכול בהן שחרית, שחרית מדיחן לאכול בהן בצהרים, בצהרים מדיחן לאכול בהן במנחה, מן המנחה ולמעלה שוב אינו מדיח, אבל כוסות וקערות וקיתונות וצלוחית מדיח והולך כל היום כולו לפי שאין קבע לשתיה: