ספר החינוך ט

מִצְוַת הַשְׁבָּתַת הֶחָמֵץ – לְהָסִיר כָּל לֶחֶם חָמֵץ מִמִּשְׁכְּנוֹתֵינוּ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב: טו) אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם. וּפֵרוּשׁוֹ "הָרִאשׁוֹן", קֹדֶם לְפֶסַח.

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר הַנִּסִּים בְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּקָרְבַּן פֶּסַח.

דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן שְׁעַת בִּעוּרוֹ מִן הַיּוֹם מָתַי, וּמָה הִיא הַשְׁבָּתָתוֹ, (פסחים כא, א) וּבְאֵי זֶה מָקוֹם צָרִיךְ לְחַפְּשׂוֹ, (שם ה, א) וּבְאֵי זֶה מָקוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ, וּמֵאֵימָתַי מֻטֶּלֶת הַמִּצְוָה עָלָיו אִם יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, (שם ו, א) וְאִם חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן בְּשַׁבָּת אֵיךְ יִהְיֶה דִּינוֹ, (שם מט, א) וְהַבִּטּוּל בַּפֶּה (שם ו, ב) שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת נוֹסָף עַל הַבִּעוּר, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּפֶסַח רִאשׁוֹן (או"ח מסי' תל"א עד ת"מ).

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא הִשְׁבִּיתוֹ, בִּטֵּל עֲשֵׂה דְּתַשְׁבִּיתוּ. וְאִם יֵשׁ חָמֵץ בְּמִשְׁכְּנוֹתָיו עוֹבֵר גַּם כֵּן עַל לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם. אֲבָל אֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, אִם לֹא עָשָׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה, שֶׁהֲלָכָה הִיא, לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, אֵין לוֹקִין עָלָיו.