ספר החינוך ו

מִצְוַת אֲכִילַת בְּשַׂר הַפֶּסַח – לֶאֱכֹל בְּשַׂר הַפֶּסַח בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן עַל פִּי תְּנָאִים שֶׁבַּכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה.

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, מָה שֶׁכָּתַבְנוּ בִּשְׁחִיטָתוֹ (מצוה ה) כְּדֵי לִזְכֹּר הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים שֶׁעָשָׂה לָנוּ הָאֵל שֶׁהוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת.

דִּינֵי הַמִּצְוָה, כַּמָּה חַיָּב כָּל אֶחָד לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ לְכָל הַפָּחוֹת, (פסחים סט, א) וְהַנִּמְנִין עָלָיו אֵיךְ יִתְנַהֲגוּ עַד שֶׁיֹּאכְלוּהוּ, שֶׁלֹּא לָצֵאת מִן הַחֲבוּרָה (שם סו, א במשנה) וְשֶׁלֹּא יִשְׁנוּ (שם קכ, א) וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בִּפְסָחִים (הלכות קרבן פסח פרק א').

וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ בִּטֵּל עֲשֵׂה. וּכְלָל גָּדוֹל בְּכָל הַתּוֹרָה לְכָל שֶׁאוֹמֵר שֶׁיְּבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ בֵּית דִּין, אִם יֵשׁ כֹּחַ בְּיָדָם, עַד שֶׁיְּקַיְּמֶנָּה. (כתובות פו, א חולין קלב, ב)