ספר החינוך תקנח

שֶׁלֹּא יְגָרְשֶׁנָּה כָּל יָמָיו – שֶׁנִּמְנַע הָאוֹנֵס מִלְּגָרֵשׁ אֲנוּסָתוֹ לְעוֹלָם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כב כט) תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. וּקְצָת דִּינֶיהָ וְכָל עִנְיָנָהּ, כָּתוּב בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלּוֹ שֶׁבְּסֵדֶר זֶה (מצוה תקנז), וְקָחֶנּוּ מִשָּׁם.

וְזֶה הַלָּאו אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת (טו, א) שֶׁכְּבָר קְדָמָהוּ עֲשֵׂה, וְהָעֲשֵׂה הוּא מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה. וְשָׁם נֶאֱמַר, אוֹנֵס שֶׁגֵּרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אִם יִשְׂרָאֵל הוּא מַחְזִיר אוֹתָהּ וְאֵינוֹ לוֹקֶה, לְפִי שֶׁכְּבָר נִתְקַן הַלָּאו בַּעֲשֵׂה שֶׁקְּדָמוֹ, שֶׁהֲרֵי הִיא לוֹ לְאִשָּׁה, וְאִם כֹּהֵן הוּא הָאוֹנֵס וְגֵרְשָׁהּ לוֹקֶה וְאֵינוֹ מַחְזִיר אוֹתָהּ, שֶׁהֲרֵי כֹּהֵן אָסוּר בִּגְרוּשָׁה, וּמִכֵּיוָן שֶׁגֵּרְשָׁהּ אֵינוֹ רָאוּי לְהַחֲזִירָהּ עוֹד, לְפִיכָךְ הוּא לוֹקֶה. וְדַע שֶׁאִם הָיָה יִשְׂרָאֵל וְגֵרַשׁ אֲנוּסָתוֹ וּמֵתָה קֹדֶם שֶׁיַּחְזִירֶנָּה אוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְאַחֵר שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לְקַיֵּם הָעֲשֵׂה, לוֹקֶה עַל כָּל פָּנִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא בִּטֵּל הַלָּאו בְּיָדוֹ מַמָּשׁ אֶלָּא שֶׁנִּתְבַּטֵּל בְּסִבָּה חַיָּב מַלְקוּת, מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לְקַיֵּם הָעֲשֵׂה, כְּמוֹ שֶׁהוּא הָעִקָּר אֶצְלֵנוּ, אֵצֶל קִיְּמוֹ וְלֹא קִיְּמוֹ, כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר זֶה, בְּמִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן בַּלָּאו שֶׁלּוֹ (מצוה תקמד).