ספר החינוך תקכא

שֶׁלֹּא לָחוּס עַל הָרוֹצֵחַ וְחוֹבֵל – שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִלַּחְמֹל עַל מִי שֶׁהָרַג חֲבֵרוֹ אוֹ חִסֵּר אֶחָד מֵאֵיבָרָיו, שֶׁלֹּא יֹאמַר הַדַּיָּן, עָנִי זֶה שֶׁכָּרַת יַד חֲבֵרוֹ אוֹ סִמֵּא עֵינוֹ, לֹא בְּכַוָּנָה עָשָׂה זֶה, וְיַחְמֹל עָלָיו וִירַחֲמֵהוּ מִלְּשַׁלֵּם לוֹ כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יט, כא) וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ, נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ וְגוֹ'. וְנִכְפְּלָה הַמְּנִיעָה בָּזֶה בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג) לֹא תָחֹס עֵינְךָ עָלָיו, וּבִעַרְתָּ דַּם הַנָּקִי.

שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ יָדוּעַ, שֶׁאִם לֹא נְיַסֵּר הַמַּזִּיקִין וּנְבַעֵר הָרָע מִקִּרְבֵּנוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ, וְלֹא יִתְיַשְּׁבוּ הַמְּדִינוֹת, אֵין הַצֹּרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בּוֹ הַדִּבּוּר.

דִּינֵי הַמִּצְוָה קְצָרִים, מְבֹאָרִים בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב.

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בִּזְכָרִים כִּי לָהֶם לַעֲשׂוֹת הַמִּשְׁפָּט, וּבִזְמַן הַבַּיִת. וְהַדַּיָּן הָעוֹבֵר עַל זֶה וְהֶעֱלִים עֵינוֹ מִלַּעֲנֹשׁ הַמְּחֻיָּב כְּפִי רִשְׁעָתוֹ עָבַר עַל לָאו זֶה, אֲבָל אֵין בּוֹ מַלְקוּת, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, מִן הַטַּעַם שֶׁזָּכַרְנוּ שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר חֻרְבַּן בְּיִשּׁוּב הָעוֹלָם, וְאַף בְּחוּצָה לָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ לָדִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת חַיָּבִין כָּל בֵּית דִּין לַעֲנֹשׁ הַמְּחֻיָּבִין כְּפִי רִשְׁעָתָן כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדָם, הֵן בְּמָמוֹן אוֹ בַּגּוּף, אִם יוּכְלוּ לָהֶם כְּפִי שֶׁיִּרְאוּ שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקִיּוּם הָעָם, אִם אֵין הַשֵּׁבֶט נָטוּי תָּמִיד עַל גֵּו כְּסִילִים.