ספר החינוך רלח

שֶׁלֹּא לִשְׂנֹא אַחִים – שֶׁלֹּא לִשְׂנֹא שִׂנְאַת הַלֵּב אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבְךָ (קדושים ד ח). וּלְשׁוֹן סִפְרָא, לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא שִׂנְאָה שֶׁהִיא בַּלֵּב. וּכְמוֹ כֵן בַּעֲרָכִין (טז ב) בְּשִׂנְאָה שֶׁבַּלֵּב הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אֲבָל כְּשֶׁיַּרְאֶה לוֹ שִׂנְאָה וְיֵדַע שֶׁהוּא שׂוֹנְאוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עַל זֶה הַלָּאו, אָמְנָם הוּא עוֹבֵר עַל לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר, וְעוֹבֵר כְּמוֹ כֵן עַל עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח) וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. וּמִכָּל מָקוֹם שִׂנְאַת הַלֵּב הִיא קָשָׁה מִכָּל הַשִּׂנְאָה הַגְּלוּיָה, וְעָלֶיהָ תַּזְהִיר הַתּוֹרָה בְּיוֹתֵר.

שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ. כִּי שִׂנְאַת הַלֵּב גּוֹרֶמֶת רָעוֹת גְּדוֹלוֹת בֵּין בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת תָּמִיד חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ, וְהִיא סִבָּה לְכָל הַמְּסִירוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בֵּין אֲנָשִׁים, וְהִיא הַמִּדָּה הַפְּחוּתָה וְהַנִּמְאֶסֶת תַּכְלִית הַמֵּאוּס בְּעֵינֵי כָּל בַּעַל שֵׂכֶל.

פְּרָטֵי הַמִּצְוָה וְרֻבֵּי הָאַזְהָרוֹת שֶׁהִזְהִירוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עָלֶיהָ שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל נַפְשֵׁנוּ בְּמִדָּה רָעָה זוֹ, מְבֹאָרִים בַּתַּלְמוּד בְּפִזּוּר וּבַמִּדְרָשִׁים.

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְקָבַע שִׂנְאָה בְּלִבּוֹ לְאֶחָד מִכָּל יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים עָבַר עַל לָאו זֶה, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, אֲבָל בְּשִׂנְאַת הָרְשָׁעִים, אֵין בּוֹ אִסּוּר, אֶלָּא מִצְוָה לִשְׂנֹאתָם אַחַר שֶׁנּוֹכִיחַ אוֹתָם עַל חֶטְאָם הַרְבֵּה פְּעָמִים וְלֹא רָצוּ לַחְזֹר בָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט כא) הֲלֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט.