ספר חסידים תתפח

שמעון שכותב תפילין ומזוזות או שאר דברים מדברי תורה והנה ראובן צריך דיו וקולמוס לכתוב כתב לא יקח הקולמוס והדיו מיד שמעון מפני שמבטלו ממלאכת שמים אם הטביל הקולמוס בדיו כדי לכתוב ה' ונזדמן לו לכתוב כתב על משכון או כתב אחר באותו טבילת הקולמוס אל יכתוב אלא יכתוב תחלה ה' ויטביל פעם שנית לכתוב מה שחפץ. מעשה היה באחד לא היה מניח לכתוב מדיו שבקרנו כי אמר כבר הזמנתיו לכתוב בו דברי תורה ולא יתכן שיכתוב להדיוט בו ואע"פ שאמרו הזמנה לאו מלתא היא במקום שאוכל לקיים דברי אביי אקיים. כל מה שאדם מחמיר על עצמו ובמקום דלא סתרי אהדדי על זה לא נאמר והכסיל בחושך הולך. וכתיב (דברים כז ו) אבנים שלמות תבנה מזבח ה' אלהיך. וכתיב (שמות כ כא) לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחלליה שמא הפסולת הנשאר מן האבנים יהנה אדם ממנו. פעם אחת היה איש לא היה משים משקה בכלי אלא כפי שחפץ לשתות. כי לא היה מברך על כלי גדול פן ישאר מים אלא משים כלי קטן ומברך ושותהו כלו ובסעודה היה משים בכלי מים או שום משקה לפי דעתו שהיה לו די באותה סעודה כמו שאמרנו. ואינו נקרא בכלל השותה כוסו בבת אחת וכו' שהרי קטן הי' והי' זהיר לאחר שבירך שישתהו ולא היה נותן לנכרי לשתותו מכלי שהי' רגיל לברך עליו. ולחם שברך עליו המוציא לא היה נותן ממנו לעבד. ומן המוציא היה משאיר מעט ואוכלו לאחר הסעודה או יבש או במשקה על שם שיהא טעם של המוציא בפיו. וכתיב (דברים כח ה) ברוך טנאך ומשארתך שירי מאכל וכתיב (שמות כג כה) וברך את לחמך ואת מימיך וכתיב (יואל ב יד) והשאיר אחריו ברכה: