ספר חסידים תשנז

צדיק אחד היה רגיל להתפלל בר"ה ויה"כ כי הצבור בחרו בו לפי שהיה צדיק. ובסוף ימיו לא רצה להתפלל. אמרו לו למה לא תתפלל עתה כמו בכל שנה. אמר להם אם יתפלל וימות יאמר בני אני רוצה להתפלל תחת אבי ואני חפץ שבימי יתפלל אדם הגון תבקשו לפלוני בן פלוני שהוא צדיק וחכם בתורה וגומל חסדים. ועל זה נענש עלי הכהן שהיה לו להעביר בניו ולבחור בכהנים צדיקים וכתיב לא מיחה בהם לפני בני ישראל כי המצות אינן ירושה אע"פ שכתוב מורשה קהלת יעקב וכתיב (תהלים סא ו) ירשת יראי שמך נחלתי עדותיך כגון שממלא מקום אבותיו כגון מלך וכהן גדול אבל מצות אינן ירושה אלא הזקן הצדיק בעיר הוא יקשור ספר תורה ולא אחר שנאמר (ירמיהו ב ח) ותופשי התורה לא ידעונו וראוי לצדיק זקן להתפלל בר"ה ויום הכפורים ואם רואה שמחלוקת עושים עליו שלא להתפלל לא יתפלל אע"פ שאחר שאינו הגון יורד לפני התיבה להתפלל זהו חטאת אותם שיכולין למחו' ואינן מוחים: