ספר חסידים תרנד

מעשה יהודי אחד הלך למרחוק וראה יהודי אחד בחלום שהיו העליונים שוקלי' אותו שהלך בכף מאזנים ועונות בכף מאזנים והכריעו עונותיו. אמרו כיון שעונותיו מכריעין אין לו חלק לעולם הבא באו אחרים ואמרו לא שקלתם יפה. ושמו עורות של שועלים ושאר עורות על האיש והכריע האיש אמרו הרי הוא בן העולם הבא והאיש שראה בחלום היה סבור שהוא חי ובשעה שחלם היה מת הנשקל. ואמרו אותם עורות שהניחו עליו היו עורות שנתן למס. וכתיב (ישעיהו ס יז) ונוגשיך צדקה. כשהקהל מחרימים לתת כך וכך למס ונותן באמונה נחשב להם לצדקה והגוף ששקלו מפני שאמרו תקלתא במאזניא ואשתכחתא חסיר. ד"א לפי שבגופו טרח בגמילות חסדים: