ספר חסידים נו

ועניים מרודים תביא בית גדול הקבלת אורחים מהקבלת פני שכינה שנאמר (בראשית יח ג) ויאמר אדני אל נא תעבור מעל עבדך אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא המתין לי עד שאכניס אורחים לביתי ואין האדם חייב להאכילם בשר ולהשקותם יין אלא כפי שהיכולת בידו את לחמו ומימיו יתן להם בשמחה כי טוב ארוחת ירק ושמחת פנים משור אבוס ופנים זועפים ולעת האוכל ידבר עמו אדוני אכול בשמחה ושתה בלב טוב יינך או מימיך כי הצור יודע כי ברצון ובנפש חפצה הייתי נותן לך בשר בחיי נפשי שאין לי מה שאתן לך ועל זה נאמר ותפק לרעב נפשך ובבקר בעת לכתו יתן לו מעט לחם כי לפי שלא נתן יהונתן פת לדוד בלכתו ממנו נתגלגל הדבר ונהרג נוב עיר הכהנים ונענשו שאול ויהונתן ועל זה נאמר על פת לחם יפשע גבר. וכשם שמצוה להכניס כך מצוה ללוותם שנאמר (בראשית יח טז) ואברהם הולך עמם לשלחם בא וראה כמה גדול פת לעוברי דרכים שהרי מיכה שעשה הפסל והעמידו אצל המשכן עד שהיו מתערבים עשן הפסל ועשן המערכה ואמר הקב"ה הניחו לו לפי שהיתה פתו מצויה לעוברי דרכים: