ספר חסידים נ

צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעתו והוא מובדל בהם משאר העם כך צריך שיהא ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשות צרכיו בהילוכו ובדבריו במשאו ובמתנו ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר לא גרגרן אלא אוכל מאכל הראוי לו להברות את גופו ולא יאכל ממנו אכילה גסה ולא יהיה רודף למלא את בטנו כאלו שממלאים כרסן ממאכל ומשתה עד כמעט שגופן וכרסן נבקעת. ועליהם נאמר בקבלה וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם אלו בני אדם שאוכלים ושותים ועושים כל ימיהם כחגים ואומר זה לזה נאכל ונשתה לרוב כי מחר נמות וזהו מאכל רשעים ושולחנותיהם אלו הן שגינה ועליהם אמר הכתוב (ישעיה כח ח) כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. אבל החכם אינו אוכל כי אם תבשיל אחד או שנים ואוכל ממנו כדי חייו לא עד שימלא כריסו וכל מה שהחיך מתאוה ככלב וכחמור שלא יפחות כמו רביע משבעו ובמאכלו ובמשתהו אל ישים אל לבו לאמר אוכל ואשתה כדי שיהו אברים שלמים וחזקים בלבד ושיהיו בני עוסקים במלאכה ועמלים לצרכי כי אין זו דרך הטובה אלא ישים על לבו לאכול ולשתות ולשמוח בחלקו והברות גופו ולהיות נפשו ישרה לדעת את ה' שאי אפשר להסתכל בחכמה והוא חולה או כאב א' מאבריו וכשיהיה לו בן שיעסוק ללמדו אולי יהיה חכם בישראל וההולך בדרך זו כל ימיו עובר את ה' תיד אפי' בשעה שנושא ונותן וזהו שאמר שלמה בכל דרכיך דעהו וזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה: