ספר חסידים שי

שני יהודים שמעו מלמד אחד שלמד לתלמידו תיבה בטעות אמר האחד לחבירו אמור לו אתה אמרת ליה בטעות. אמר לו אם אתה יכול שלא תלבין פניו אמור לו ואם לאו אל תשפוך דמו. אמור לקרובו שיאמר לו ולא משמך שלא יתבייש. אל ילך אדם לדבר עם מלמדי תינוקות בשעה שהוא מלמדם פן יבטלם בדבריו וכן לשכיר פועל של ישראל פן יבטלנו בדבריו. אל ישב אצל שכיר אפילו כשאין שכיר עושה פעולה שמא יהיה לו בושת ויאמר אין לי פנאי. ואם רגיל ואין לו בושת מפניו ואינו מבטלו אין בכך כלום ויר"ש כגון חוני המעגל ואבא חלקיה לא היו מסיחים ואפילו שלום לא רצו להחזיר: