ספר חסידים תתריד

מעדה בגד ביום קרה חומץ על נתר ושר בשירים על לב רע. מעשה היה והביא נכרי אחד חלוק ואמר לנכרים שהוא היה חלוק של הנצרי אמר אם אינכם מאמינים תראו מה אעשה השליך החלוק באש ולא נשרפה. ואמרו הכומרים ליהודים הרי תדעו כי יש קדושות בחלוק אמר החכם תנו אותו אלי ואני אראה לכם מה יש בו לקח חומץ חזק ובורית וכיבס החלוק לעיניהם אמר השליכוהו עתה באש ותנסו והשליכוהו באש ונשרף אמרו לו מה ראית לכבסו אמר להם מפני שהיה משוח בסלמנדריא והוצרכתי לכבס הבגד וכשלא היה על הבגד נשרף הבגד הרי מקיש כשר בשירים לחומץ על נתר כי סיד שנעשה בחומץ בנין חזק וקיים הוא אבל מי שעושה חומר בנתר וחומץ בנין עראי ולא יתקיים והרי מקח טעות. מי שעשה תנאי עם בנאי לבנות לו בנין חזק בחומץ ועשה לו בנתר ובחומץ ואף על פי שמראם שוים וכן ושר בשירים על לב רע כגון לוים שמשוררים על תודה של רשעים ולבם רע דכתיב (משלי כא כז) זבח רשעים תועבה ואף למשורר כן וכן חתן וכלה שהם רשעים ולבם רע אסור לשורר להם לשמחה שנאמר לכן על בחוריו לא ישמח ה' וכתיב (ישעיהו סה יח) שישו וגילו עדי עד וכתיב (ישעיהו סה יח) כי הנני בורא את ירושלים גילה ואת עמה משוש וגלתי בירושלים וששתי בעמי ולא ישמע בה קול בכי וקול זעקה מתי אתם שישו וגילו כשגלתי וששתי בעמי הצדיקים ולא ברשעים וכן ושר בשירים על לב רע על לב עצב כמו אין זה כי אם רוע לב מי שאמר שירים פסוקים ומתנגן או כמו פיוטים שנתקנו לשבח בהם להקב"ה שהם משוררים לפקח ולשמח לב עצב רע בעיני ה' שמשתמש בעבודת ה' כך חוטא האדם עושה חומר בחומץ ונתר ועובר על בל תשחית וכן מעדה בגד מי שמשיר בגדים של חמימות בקרה ולובש בגדי משי והשלג מקלקלם עובר על בל תשחית על בגדי משי שקלקלן ועל השחתת גופו עובר שיש לו קרירות וכן הוא גם דרך המשל: