ספר חרדים קעא

עבירה כדאיתא בפ' ה' דשביעית ומחזיקין ידי נכרים בשביעי' בדברים בלבד כגון שראו אותו חורש או זורע אומר לו תתחזק או תצליח כדאיתא בפרק הנזקין וכיוצא בדברים אלו מפני שאינן מצווין על שביתת הארץ אבל לא יסעדנו ביד: ומפרש עוד בירושלמי שיכול לומר לו עדור וחרוש והתבואה שתצא מן הארץ הזאת אקננה אחר השביעית ורבים הן מפני דרכי שלום שנינו במסכת שביעית פ"ו אין עושין סחורה בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבלות ולא בטריפות ולא בשקצים ולא ברמשים ולא יהיה לוקט ירקות שדה ומוכר בשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו לקט לעצמו והותיר מותר למוכרן לקח בכור למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו מותר למכרו: צדי חיה ועופות ודגים שנזדמנו להם מינין טמאים מותרין למכרן: שנינו בפרק שביעי דשביעית חרובין חדשים שכבשן ביין ישן וישנים בחדש חייבין בביעור פי' כגון חרובין של שביעית שכבשן ביין של ששית או ביין של מוצאי שביעית חייב לבער עם היין שהרי טעם פירות שביעית בו זה הכלל פירות שביעית שנתערבו בפירות אחרות מין במינו בכל שהוא שלא במינו בנותן טעם עכ"ל סמ"ג: החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין וחייב גלות עליה כמו שהחמיר בעריות שנא' אז תרצה הארץ את שבתותיה והחזיר הענין פעמים רבות כל ימי השמה תשבות ונאמר והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה וכן שנינו גלות באה על ענוי הדין ועל עוות הדין ועל שמיטת הארץ מפני שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא עכ"ל רמב"ן בפי' החומש וכל הבאים לדור בא"י חייבין להזהר מאד מאד בשמיטה ובכל המצות התלויות בא"י כשם שהיו זהירין לקיימם האמוראים הדרים בה כדאיתא בירושלמי, כדי שלא תהא מצוה הדרים בא"י באה בעבירה של ביטול המצות התלויות בה ונמצא הפסידן יותר על שכרן ואלהי ישראל יעזרינו לקיימן אמן: