סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים תתתתתתשפ

רב סחורה משתבח רבא לרב נחמן ברב סחורה דאדם גדול הוא א"ל כשיבוא לידך הביאהו לידי הו"ל נדרא למשרי אתא לקמי' דר"נ א"ל נדרת אדעתא דהכי אין אדעתא דהכי אין כמה זמנין אקפד ר"נ א"ל זיל לקילעך (פי' לאושפיזך הואיל ואיני יודע לפתות לך) נפק רב סחורה ופתח פתחא לנפשיה איזה דרך ישרה שיבור לו האדם כו' ותפארת לו מן האדם והשתא דאיקפד ר"נ אדעתא דהכי לא נדרי ושרי לנפשיה , נדרים (כ"ב סע"ב) . רב סחורה האיר במשנה אחת עיני רבה וקרע בגדיו עליו בעת פטירתו. טעה כי כן הוא בב"מ (ל"ג א) במשנה היה אביו ורבו נושאים משאוי מניח של רבו ואח"כ של אביו. ובגמרא רבו שאמרו שלמדו חכמה ולא שלמדו מקרא ומשנה דברי ר"מ ר' יהודה אומר כל שרוב חכמתו ממנו. ר' יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זהו רבו אמר רבא כגון רב סחורה דאסברן זוהמא ליסטרון (פרש"י בסדר טהרות היא שנויה ולא הייתי יודע מה כלי הוא ולמדני שהוא כף גדולה שמסלקין בה זוהם הקדירה והקלחת לצדדים). שמואל קרע מאניה עלי' דההוא מרבנן דאסבריה א' יורד לאמת השחי וא' פותח כיון (משנה היא בתמיד). והבין כי גם רבא קרע עליו מדהביא שמואל קרע אך קרא וטעה וק"ל. ועוד דרב סחורה היה רבו מובהק דרבא כמ"ש תוס' פ"ק דע"ז (י"ט א') אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא משמע שרב סחורה היה רבו מובהק שהרי בכמה מקומות אמר הרבה דברים משמו (ברכות (ה' א') ובדף (כ"ו א') אמר רבא אר"ס אר"ה. שבת (כ"ד א') סנהדרין (מ"ט ב') יבמות (ק"ו א') מנחות (מ' ע"ב), וב"ק (כ"א א') אר"ה) והא דאמר ס"פ אלו מציאות הנ"ל דאסברן זוהמא ליסטרון התם אית דגרסי רבה ואית דגרסי רבא וה"פ אפילו לא קבלתי ממנו אלא דבר זה שאין בו כ"כ דבר חידוש אני חייב לקרוע עליו עכ"ל התוס'. וכ"כ התוס' יבמות (ק"ו א'). ובר"פ ד"מ (מ"ט ב') כתבו דה"פ משמי' דנפשיה לא אגמרן טפי (רק זוהמא ליסטרון ר"ל ובשאר מקומות א"ל רב סחורה משמי' דרב הונא) א"נ הכי קאמר אפילו לא למד ממנו אלא דבר זה בלבד נחשב רבו בכך א"נ בההיא שעתא אכתי לא גמר מיניה טפי עכ"ל. יצא לך מזה כי רבא למד מרב סחורה הרבה דברים ואיך כתב שקרע עליו בשביל שלמד ממנו זוהמא ליסטרון מלבד שהדבר עצמו לא נזכר שרבא קרע עליו. ואלף מחילות מעצמות הקדושים בעלי התוס' שבב' מקומות בע"ז וביבמות (ק"ו) כתבו שאמר רבא שראוי לקרוע אפילו לא למד מרבו רק דבר א' דלא לענין קריעה אתמר כ"א לענין דברים הנזכר במשנה שחייב לנהוג כבוד ברבו יותר מאביו. וכ"כ התוס' עצמן בר"פ ד"מ אפילו לא למד ממנו אלא דבר זה בלבד נחשב רבו. ועוד דהתוס' דקדקו וכתבו שאמר רבא שראוי לקרוע עליו אבל לא כתבו שרבא קרע עליו כמו שהבין היוחסין וק"ל. ובעירובין (נ"ד ב') אמר רבה (ובעין יעקב רבא) אר"ס אר"ה אך ט"ס הוא כי ענין זה הוא בע"ז (י"ט) הנ"ל אמר רבא. קבורתו עיי' ר' אבא בר יהודה :