סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים תתתתתתשס

נתן דצוצייתא בשבת (נ"ו סע"ב) אמר רב אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשי' בדורו ואחד בדורנו ומנו אבא אבוה דר' ירמי' בר אבא ואמרי לה אחא אבוה דאבא אבוה דר' ירמיה בר אבא. א"ר יוסף ועוד א' בדורנו ומנו עוקבא בר נחמיה ריש גלותא והיינו נתן דצוציתא א"ר יוסף הוה יתיבנא בפירקא והוה קא מנמנם וחזאי בחלמא דקא פשיט ידיה וקבליה. פירש"י דצוציתא על שם שאחזו המלאך בציצית ראשו. ובתוס' דר"ת מצא במדרש שהיה נר דולק על ראשו. וכן פירש"י בפרק דיני ממונות. אינו בפ' ד"מ כ"א ס"פ ז"ב (ל"א סע"ב) ז"ל שלחו ליה למר עוקבא לדזיו לי' כבר בתיה (פי' משה) שלום עוקבן הבבלי קבל קדמנא (ע"ש) פירש"י לדזיו לי' כבר בתי' לפי שמקרין עור פניו כמשה שגידלתו בתי' בת פרעה פירוש אחר לדזיו ליה על שם שהי' חכם וחכמת אדם תאיר פניו. ומצאתי בס' הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה שנתן עיניו באשת איש ונפל לחולי לימים נצרכה ללוות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו וכבש יצרו ופטרה בשלום ונתרפא וכשהי' יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קראו לו נתן דצוציתא בשבת (נ"ו) הכא נמי להכי כתבו לי' הכי ע"ש האור שהיה זורח עליו עכ"ל. וכתב רש"י מר עוקבא אב"ד היה, בפ' במה בהמה עכ"ל . והגאונים כתבו בעבור שהיה מסלסל בשערו בקטנותו ועשה קווצותיו תלתלים. ועוד כתבו שיצא לשון אש מציציותיו עד שברחו ממנו היושבים לפניו ועי' שאלתות פ' וארא ופ' כי תשא ג"כ. ובערוך ע' נתן כתב ע"ש המלאך דהוי ניצוצין דנור דפשיט ידיה וקבלי' בתשובה. פירוש אחר שהי' לו חלוק של שעיר עזים ששורטין בשרו שיהא לו כפרה שהי' בע"ת עכ"ל. ובאות ע' כתב היוחסין מר עוקבא אב"ד בזמן שמואל ואמרו שהוא בע"ת ויצא לו אור בראשו והוא נתן דצוציתא. וזה א"א כי נתן דצוציתא היה לפני רב יוסף ומר עוקבא לפני שמואל. ואפשר שהיו שנים והאמת כי נתן דצוציתא היה (אבא) אבוה דר' ירמיה עכ"ל. האמת הזה הוא שקר במ"ש כי נתן דצוציתא הוא אבא אבוה דר' ירמיה דהא מפורש דאמר רב יוסף עוד א' בדורנו ומנו עוקבן בר נחמיה ר"ג והיינו נתן דצוציתא שאחזו המלאך בציציות ראשו ע"ש זה יקרא נתן דצוציתא. וצ"ע מ"ש רש"י ס"פ ז"ב הנ"ל דמר עוקבא שהיה אב"ד היה בע"ת. ובשבת מפורש עוקבן בר נחמיה ור"ג שהיה בזמן רב יוסף ולא אמר מר עוקבא. ועוד דאי' בב"ב (נ"ה רע"א) אמר רבה הני תלת מילי אשתעי לי עוקבן בר נחמיה ריש גלותא משמי' דשמואל כו'. וידוע דרבה וחבירו רב יוסף היו תלמידי רב יהודה שהיה תלמיד שמואל הרי בימי רב ורב יוסף היה עוקבן בר נחמיה ר"ג. ומר עוקבא היה אב"ד בימי שמואל ואין ספק כי מר עוקבא לחוד ועוקבן בר נחמיה לחוד. ואולי אותו ס' הגדה שמצא רש"י שמר עוקבא היה בע"ת ט"ס היה מר עוקבא וצ"ל עוקבן בר נחמיה. ואני מצאתי כי נתן דצוציתא היה בזמן ר"ע בס' מעשיות של ר' ניסים בר' יעקב לדונש חתנו (דל"ז א') וז"ל :

ויהי איש אחד עשיר ושמו נתן דצוציתא ויאהב אשה בעולת בעל ושמה חנה והיה בעלה עני מאד והאשה יפ"ת עד מאד ויצר לנתן להתחלות בעבור חנה ואמרו לו הרופאים לא תוכל להרפא עד שתשכב עמך ואמרו חכמי ישראל ימות ולא יעבור. אמרו הרופאים תבוא ותדבר עמו אמרו חכמים לא יתכן ויאריך חליו עד מאד והיו חובות הרבה לבעל חנם ויתנהו לבית הסוהר ואשתו היתה טווה ביום ובלילה והיתה קונה לחם לבעלה. ויהי ימים רבים בבית הסוהר ותקצר נפשו למות. ויהי היום ויאמר לאשתו הפודה נפש אחת ממיתה כאילו מקיים נפשות רבות ואני קצתי בחיי חמלי עלי ולכי לנתן ובקשי ממנו שילוה לך ממון ותפדי נפשי ממות ותאמר לו הלא ידעת שהוא חולה ונוטה למות בעבורי ובכל יום באו שלוחיו בממון הרבה ואיני מקבלת מהם ואומרת להם שלא יראו פני לעולם ואיך אלך אליו ללוות ממנו. אם היה בך דעת לא היית אומר לי דבר זה, ושמא בהאריך אסורך נשתטית ויצאת מדעתך ותקצוף עליו ותלך לביתה בחרי אף ולא באה אליו. ויהי ביום הרביעי ותחמול עליו ותאמר אלך ואראנו בטרם ימות ותלך ותמצאהו נוטה למות. ויאמר לה הקב"ה יבקש חמסי ממך ויתפשך בעוני, אבל אני רואה שתרצי שאמות ותנשאי לנתן לאשה. ותאמר גרש אותי ועזבני ואלך ואבוא אליו ויאמר לה הלא זה דברי שאת חפצה להנשא לו. ותזעק בקול גדול ותפול על פניה ותאמר מי שמע כזאת ומי ראה כאלה לומר לכי ונאפי ותטמאי ותוציאני מבית הסוהר ויאמר לה בעלה לכי מעלי ועזביני עד שירחם הקב"ה עלי. ותלך לביתה ותחשוב בצרתה ובצרת בעלה ותחמול עליו ותתפלל חנה ותאמר אנא ה' הצילני והושיעני שלא אכשל בעבירה. ותלך לבית נתן ויראו סריסיו וימהרו להגיד לנתן הנה חנה עומדת בשער ויאמר להם אם אמת הדבר תהיו חפשים ותבא בחצר ותאמר לו שפחתו הנה חנה בחצר ויאמר לה גם את תהיי חפשית. ותבוא חנה וישא עיניו ויאמר לה גברת מה תרצי ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך ותעש ותאמר שאלתי ובקשתי שתלוה לאישי כך וכך שהוא חבוש בבית הסוהר ולך תהיה צדקה לפני ה'. רצו עבדיו ליתן לה כחפצה. ויאמר לה הנה נא עשיתי רצונך ואת ידעת שאני חולה מאד מאהבתך ועתה עשי רצוני ותחייני, ותאמר לו חנה הנני בידך ותחת כנפיך ואין לי פה להמרות פיך אבל אודיעך שבאה לך שעה לקנות חיי עולם הבא והזהר ולא תפסיד שכרך וטוב העולם מדבר מועט ואל תאסרני על בעלי וחשוב שהגעת לחפצך ואל תאבד טובה הרבה ותשאר כאשר יכלה ויתם בחרטה וחשוב ביסורי הקב"ה ואל תעשה דבר שתתנחם באחריתך וזו לך שעה קלה ותמנע לקנות חיים ארוכים ושכר טוב בעוה"ז ובעוה"ב שלא יוכל אדם להגיע לדבר זה אלא בעמל רב ויגיעה רבה ואתה יכול להגיע לרצון בוראך בשעה קלה אם תשמע לשכלך ותגער ביצר שכלך וטוב לך. ויהי כשמוע האיש דבריה ויגער ביצר הרע ויקם ממטתו ויפול על פניו ארצה ויתנפל לפני ה' ויתפלל להכניע יצרו ולשבר תאותו ולהדריכו בדרך ישרה וטובה ולסלוח לו עוונותיו ולשוב בתשובה שלימה ויענהו ה' ויעתר לו ויאמר נתן לחנה ברוכה את לה' וברוך טעמך אשר כליתיני היום הזה מבוא בדמים ועבירה וידיך הושיעו לי לכי לשלום לביתך. ותלך האשה ותפדה את בעלה ותוציאהו מבית הסוהר ותגד לו את אשר עשתה ולא האמין לה אישה כי חשדה כי נתן בא אליה והיא העלימה ממנו. ויהי כי ארכו הימים וישקף ר' עקיבא בעד החלון וירא איש רוכב על סוס ועל ראשו זיו גדול וזוהר ומזהיר כשמש ויקרא לאחד מתלמידיו וא"ל מי זה האיש הרוכב על סוס ויאמר זהו נתן רועה זונות ויאמר לתלמידיו התראו אתם כלום על ראשו ויאמרו לא ויאמר להם מהרו והביאוהו אלי ויבוא לפניו ויאמר לו בני על ראשך אור גדול בלכתך ואני יודע שאתה מיורשי העוה"ב הודיעני מה עשית ויודיעהו דברי חנה ויתמה ר"ע על התאפקו והכנעו בכבוש יצרו ושובו בתשובה שלימה, ויאמר לו אמנם עשית דבר גדול וע"כ הזריח הקב"ה אור על ראשך הזיו הגדול הזה שראיתי. והנה זה בעוה"ז ועאכ"ו בעה"ב ועתה בני שמעני ושב לפני ואלמדך תורה. ויעש כן וישב לפניו ויפתח הפותח ואין סוגר דלתות לבו בתורתו. ויהי לימים מועטים הגיע למעלה גדולה בחכמה וישב בצד ר"ע במעלה אחת. ויהי היום ויעבור בעל חנה על מדרשות ר"ע וירא את נתן בצד ר"ע במעלה אחת וישאל לאחד מן התלמידים איך עלה נתן לזו הגדולה ויספר לו כל המעשה הזה. וזה העת האמין האיש לדברי חנה אשתו וישקט רוח הקנאה שעבר עליו שחשד אותה ויבוא לביתו וישק ראש אשתו ויאמר לה מחלי לי על שחשדתיך בדבר נתן עד שראיתיו היום בצד ר"ע ושאלתי והגידו לי כל דבריו, הקב"ה ירבה שכרך כפלי כפליים כי הייתי בדאגה גדולה בנפשי עד שהושיעני הקב"ה ברחמיו בדבר הזה שנגלה אלי היום עכ"ל :

ועפ"ז יש לומר דיקשה לך דעוקבן בר נחמיה נקרא נתן דצוציתא למה קראו אותו נתן ולא עוקבן בר נחמיה צוציתא שהוא ע"ש ניצוצי דנורא. אלא לפי שנתן שהיה בימי ר"ע היה נקרא צוציתא ע"ש האור גם עוקבן שהיה לו אור נקרא ע"ש נתן. וה' אמת הוא יודע האמת. דוגמא לזה ע"ד דאיתא בפי"נ ויהונתן בן גרשם בן מנשה וכי בן מנשה הוא והלא בן משה אלא שעשה מעשה מנשה מכאן שתולין הקלקלה במקולקל. בחדא"ג כתב עי"ל שתלה במנשה כמו מנשה עשה תשובה בכל לבו כן עשה יהונתן תשובה בכל לבו ע"ש. ובס"פ במה בהמה מקיש ראשונים לאחרונים מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח כו'. עוד י"ל באשר יש לדקדק במ"ש רב יוסף ועוד א' בע"ת בדורנו ומנו עוקבן בר נחמיה והיינו נתן דצוציתא ולא אמר הוא נתן דצוציתא כמו שמצינו שאמרו אבא בר מרתא הוא אבא בר מניומי (ע"ש) הוא יוסף איש הוצל הוא יוסף הבבלי הוא איסי בן גור אריה הוא איסי בן גמליאל הוא איסי בן מהללאל (ע"ש) וכן ר' יצחק בן טבלא הוא ר' יצחק בן חקלא הוא ר' יצחק בר' אלעאי (ע"ש) אלא נקט לשון והיינו נתן דצוציתא הכוונה כמו עוקבן בר נחמי' שהיה אור על ראשו ממש כמו נתן דצוציתא כו' :

עיין יוחסין [אחר אגרת רש"ג] דורות העולם בקיצור מן יהודה כו' עד יהויכין נחמיה משולם חנניה ברכיה חסדיה ישעיה עובדיה שכניה שמעיה חזקיה יוחנן שפט עכן נתן דצוציתא הונא נתן נחמיה עוקבא אבא בר הונא נתן מר זוטרא מרימר כהנא הונא מר זוטרא הונא מר כפנאי בוסתנאי חסדאי שלמה ריש גלותא דוד בן זכאי שעשה המחלוקת עם רבינו סעדיה פיומי ז"ל עכ"ל. ועי' יוחסין [מס' יסוד עולם עם הגהות הרמ"א]. ועי' ח"א ד"א תשנ"ז מ"ש שם :