סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים תתתתתשפ

ר' מאיר

א) אבות פ"ד. משנה ברכות פ"ב א'. פאה פ"ב א'. פ"ד י"א. פ"ה ג'. פ"ז ב' ה'. פ"ח ה'. דמאי פ"א ב'. פ"ב ה'. פ"ה ג' ד'. כלאים פ"ב ט' י"א. פ"ג ז'. פ"ד ט'. פ"ה א'. פ"ו ה'. פ"ז ב'. פ"ח ג' ו'. שביעית פ"ב ט'. פ"ג א' ג' ט'. פ"ה ב'. פ"ז ב'. תרומות פ"ד א' ב'. פ"ו ג' ה'. פ"ז ב' ה' ו' ז'. פ"י ג'. פי"א י'. מעשרות פ"ב ג' ה'. פ"ד ד'. פ"ה ח'. מע"ש פ"ב ח'. פ"ה י"ד. חלה פ"א ב'. ערלה פ"א ה'. פ"ג א' ו' ז'. בכורים פ"א ו' י"א. שבת פ"ו ג' ח' י'. פ"ח ז'. פט"ו ת'. עירובין פ"א ז'. פ"ב א'. פ"ג ד'. פ"ד ד' ט' י'. פ"ה ב' ד'. פ"ו א' ד'. פ"ח ב' ה'. פ"ט א'. פ"י ט'. פסחים פ"א ד' ז'. פ"ב ח'. פ"ג ו' ח'. פ"ד ו'. פ"ו ה'. שקלים פ"א ו' ז'. פ"ב ה'. פ"ח א' ב'. יומא פ"ג ו' ז'. פ"ד ו'. סוכה פ"א ו' ז'. פ"ג ו' ז' ח'. ביצה פ"ד ג'. תענית פ"א ב', פ"ב י'. מגילה פ"ב ג'. פ"ג ב'. מ"ק פ"א ה'. יבמות פט"ו ה'. פט"ז ד'. כתובות פ"א ג'. פ"ה א' ד'. פ"ו ו'. פ"ז ח' י'. פ"ח ג' ז'. פי"ב ד'. נדרים פ"א ד'. פ"ב ד' ה'. פ"ג ט'. פ"ד ד'. פ"ז ב' ד' ה'. פ"ח ב' ה' ז'. פ"ט ג' ד' ח'. פי"א ז'. נזיר פ"א א'. פ"ב ו'. פ"ו ח'. פ"ז ד'. פ"ט א'. סוטה פ"ב ה'. פ"ד ג'. פ"ט ט"ו. גיטין פ"א ב' ו', פ"ד ז'. פ"ה א'. פ"ו ז'. קידושין פ"א ג' ד'. פ"ב ח'. פ"ג ד' ט'. פ"ד י"ד. ב"ק פ"ב ד'. פ"ג ט'. פ"ד א' ד' ט'. פ"ט ב' ד'. ב"מ פ"א ו'. פ"ב א' ו'. פ"ג י"א. פ"ד ה'. פ"ו ה'. פ"י ו'. ב"ב פ"ה ד'. פ"ט ו'. סנהדרין פ"א א' ב'. פ"ב א'. פ"ג א' ב'. פ"ו ה'. פ"ז ח'. מכות פ"א ב' ג'. פ"ב ג' ה' ח'. שבועות פ"א ד'. פ"ד א' י"ג. פ"ה א' ג'. פ"ו ו'. פ"ז ד'. עדיות פ"א ט'. פ"ג א'. ע"ז פ"א ג' ה' ח'. פ"ב ב' ד'. פ"ג א'. הוריות פ"א ה'. זבחים פ"ד ג' ה'. פ"ז ו'. פ"י ו' ז'. מנחות פ"ב ד' ה'. פ"ה א'. פ"ו ה'. פ"ט א'. פ"י ד' ה'. פי"א ה'. חולין פ"ג ב'. פ"ד ד' ה'. פ"ה ג'. פ"ו ב' ג'. פ"ז א'. פ"ט ז' ח'. בכורות פ"ב ח'. פ"ד ג'. פ"ה ד'. פ"ח א' ג' ד' י'. פ"ט ב' ה' ח'. ערכין פ"א ב'. פ"ב א' ד'. פ"ז ה'. פ"ט ה'. תמורה פ"ב א'. פ"ה ג' ד'. כריתות פ"א ב' ג'. פ"ג א' ג' ד'. פ"ו א'. מעילה פ"ו ה'. מדות פ"ב ב'. כלים פ"ג ב' ה'. פ"ה א' ג' ז'. פ"ז ב' ה'. פ"ח י'. פי"ג ד'. פט"ו א' ד'. פט"ז א'. פי"ז ד' ה' י' י"א. פי"ח ד'. פי"ט ג' ד' ט' י'. פכ"ה א' ב' ג' ה' ז'. פכ"ו ד'. פכ"ז ב'. פכ"ח ו'. אהלות פ"ב ג'. פ"ג א'. פ"ו ג'. פ"ז ה'. פ"ח ב'. פ"י ב' ג'. פי"א ז'. פי"ג ו'. פט"ו ט'. פט"ז ב'. פי"ח ב'. נגעים פ"א א'. פ"ב ב' ה'. פ"ד ד'. פ"ו ג'. פ"ח ו'. פי"א ג'. פי"ב ה'. פי"ג י"ב. פרה פ"א א' ב'. פ"ב ה'. פ"ג ה'. פ"ה א'. פ"ו ב'. פ"ח ח'. פי"א ד' ה' ו' ח'. נדה פ"א ד'. פ"ב ו'. פ"ג ב'. פ"ד ה' ז'. פ"ו א' י"ג. פ"ז ג'. פ"ט א' ה'. מקואות פ"ב י'. פ"ד א'. פ"ה ד'. פ"ו י'. טבול יום פ"א ה'. פ"ג א' ו'. ידים פ"ב א'. מכשירין פ"ב י'. פ"ג ג'. פ"ו ב' ה'. טהרות פ"א א' פ"ג ב' ח'. פ"ה ז' ט'. פ"ו ט'. פ"ז ב' ג' ד'. פ"ח ד'. פ"ט ד'. פ"י א' ג'. עוקצין פ"א ב' :

ב) בסוטה (י"ב א') ותרא אותו כי טוב רמ"א טוב שמו רי"א כו' ר' נחמיה אומר כו' אחרים אומרים נולד כשהוא מהול. כתבו שם התוס' (ועי' תוס' ע"ז ס"ד ב') אחרים אומרים כו' ומקשינן מדאמר ר"מ טוב שמו מכלל דאחרים לאו היינו ר"מ. ובשילהי הוריות אמר דאסקוהו לר"מ אחרים. ובפ"ק דברכות (ט' ב') אפליגו רמ"א (רע"א) אחרים אומרים (וברכות (מ"ז ב') סוטה (כ"ב) ב"ב (ט"ז ב') זבחים (מ"ו) וע"ל אחרים שנזכרו בלא ר"מ) ואמר רבי שראה בקונטרס צרפת שמועות שקיבל מאלישע בן אבויה קבעום בשם אחרים מפני שהיה שמו אחר אבל שאר שמועות קבעום בשמו. (וכ"כ ס' כריתות ימות עולם סי' י"ט) ולא מסתבר דהא לר' נתן אסקוהו יש אומרים ואית לך שכל שמועותיו קבעו כך ולר"מ נמי עשו כיוצא בו. (כתב הבאר שבע הוריות (י"ג ב') דא"א לומר מה שקיבל מאלישע קבעום בשם אחרים דהא מכח קנס קראו כן וי"ל דאותן שאמר קודם דאסיקו לו אחרים קראו בשמו עכ"ל. אך צ"ע איך לא אמר רק הלכות מועטות שנזכרו בשם אחרים אחר מעשה ההוא). אלא נראה דלאחר דאסקוהו אחרים חזר בו ואמר שנולד מהול וכן בפ"ק דברכות (וע"ש בתוס') עכ"ל התוס'. וכתב הב"ש שם דמ"מ לא רצו לבזותו לקרותו אחר בלשון יחיד. או י"ל לפי שאחרים היו עמו בעזרתו. וכן זהו הטעם שקראו לר' נתן י"א בלשון רבים עכ"ל. וכתב בתשו' חוט השני מ"ש הב"ש אחר דאסקוהו אחרים נזכר בשם אחרים הם דברי התוס' ספ"ק דסוטה. גם מ"ש דא"א לומר מה שקיבל כו' זכרוהו התוס' ודחוהו עכ"ל. ומ"ש התוס' דחזר בו אחר דאסקוהו לו אחרים כו'. וכ"כ ספר כריתות לשון לימודים שער א' סי' ל' ז"ל בר"ה (ח') דרש ר"מ עשר תעשר ובכריתות (י"א) אחרים אומרים דברה תורה כלב"א ואחרים היינו ר"מ. וי"ל דסוף ימיו כשקראוהו אחרים ממעשה דהוריות חזר בו מעשר תעשר ולא דרש לי'. וכן מצינו רבי חזר בזקנותו הזהב קונה את הכסף. ובירושלמי כלאים פ"ג חזר ר' ישמעאל בזקנותו (עי' ר' יוסי בן החוטף). וביפ"ת בשמות רבה פ"א סי' ק' אחר דחזר בו למה לתנא למיתני דבריו הראשונים ועוד הו"ל להסמיך דברי אחרים לדברי ר"מ ולמה הפסיק בדברי ר' יאשי' (ובדברי ר' נחמיה ור"ע) וכתב עוד אע"פ שקראו לר"מ אחרים לאו דוקא כ"מ שנאמר אחרים הוא ר"מ שלפעמים ימצא דעה מי שלא נודע שמו וצ"ל אחרים אומרים ולכן כל שנכתב דעתו אצל דעת ר"מ הוצרכו לקראו לר"מ בשמו להבדיל ביניהם עכ"ל. וקשה אם מזכיר אחרים סתם ולא נזכר דעת ר"מ שם א"כ לא נודע אם הוא ר"מ או אדם שלא נודע שמו הוא. ואם תאמר כ"מ שנזכר אחרים סתם ולא מזכיר ר"מ הוא ר"מ איך בכל הש"ס לא יזדמן דעה שלא נודע שמו כ"א על דבר שאמר ר"מ דעתו. הקב"ה לא אמר בשם ר"מ לפי שגמר מאלישע אחר (ע"ל רבה בר שילא) וע"ש :

ג) ברוריה בת ר"ח ב"ת היתה אשתו אמרה לר"מ זילא בי מלתא דיתבה אחותי בקובה של זונות שקל תרקבא דדינרי ואזל ואמר אי לא איתעביד בה איסורא מתרחיש ניסא. נקט נפשיה כחד פרשא אמר לה השמעי לי אמרה דשתנא אנא אמר לה אמתין עד שיפסוק לך אמרה איכא דשפירן מנאי טובא אמר ש"מ לא איתעביד בה איסורא אזל לגבי שומר דידה ויהיב ליה תרקבא דדינרין ואם יעליל המלך עליך תפייסנו בחצי וחצי יהיה לך א"ל וכי שלמו ויכלו הדינרין במאי אנצל מן המלך א"ל תאמר אלהא דמאיר ענני א"ל מי יימר שאמת אתך שאנצל בזה. הוו כלבי דאכלי אינשי שקל קלא פתק בהו אתו עלייהו למיכליה אמר אלהא דמאיר ענני שבקוהו ויהב ליה. שמעה מלכא ובקש לתלותו אמר אלהא דמאיר ענני אחתוהו וא"ל מאי האי דלא מצינן לתלותו וסיפר הדברים חקקו לדמותו דר"מ אפתחי דרומא כל דחזי ליה לתפסיה. יומא חד חזיוהו רהוט אבתריה רהט לבית הזונות שיאמרו לא הוא הוה דלא הוה אזל לבית הזונות. א"ד אליהו אידמי ליה כזונה חבקתו כאילו היה רגיל אצלה. א"ד בישול עכו"ם הוה וטבל אחת מאצבעותיו ומצץ חברתה (עי' רבה קהלת בפסוק טובה חכמה עם נחלה) אמרו אי ר"מ הוה לא הוה עביד הכי וערק לבבל. וא"ד ממעשה דברוריה ערק. פירש"י שלגלגה על מ"ש חכמים נשים דעתן קלות (וכתבה בספרה חוץ מברוריה, שה"ק ל"ב א') ואמר חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מן התלמידים לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית (ונכנס ר"מ תחת התלמיד ש"ק) וכשנודע לה הדבר חנקה עצמה ומחמת כיסופא ערק ר"מ. ע"ז (י"ח) . ר"מ אע"פ שהוא מחבורה ג' היה בזמן כת ראשונה שאמר ר' יהושע על הלכה אחת שחולקת ברוריה על אביה יפה אמרה ברוריה (ע"ש), עי' מ"ש בדף מיוחד שא"א לומר שהיה ר"מ בזמן ר' יהושע . ולמדה ש' הלכות מש' חכמים ביומא דסתוא, והיה קיים בנשואי ר"ש ברבי (ע"ש) . ונשא אשה אחרת בת זירוז (עי' ר' יהושע בן זירוז) :

ד) והיה לבלר ויודע כל התורה בדקדוק חסירות ויתרות בעל פה עירובין (י"ג א') א"ר שמעון בן אלעזר שהלך ר"מ לעבר שנים בעסיא ולא היה שם מגילה וכתבה מלבו וקראה ואמרו דמקיים בו ועפעפיך יישירו נגדך מגילה (י"ח ב') ובירוש' שם פ"ד הלכה א' שכתב שניה מתוך הכתב ובשניה קראו. ובגיטין (ס"ז א') ר"מ חכם וסופר פירש"י כדאמרינן בסוטה (כ') אמרתי לו לבלר אני. ובמ' קהלת ר"מ הוה כתבן טב מובחר והוה לעי ג' סלעין בכל שבת ואכל ושתי בחדא ומתכסי בחדא ומפרנס אוחרנתא לרבנן . ובעירובין (שם) גלוי וידוע לפני הקב"ה שאין בדורו כמותו ולא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהיה אומר על טהור טמא ועל טמא טהור ומראה לו פנים. ובסנהדרין (כ"ד) הרואה ר"מ בבה"מ כאילו עוקר הרים וטוחנן זב"ז. ושם (ל"ח סע"ב) שהיה דורש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי וש' משלות שועלים היו לו. ובמשנה פ' ע"ע (מ"ט) משמת ר"מ בטלו מושלי משלים. ורבי וי"ג רב אמר הא דמחדידנא מחביראי שראה את ר"מ מאחוריו (עי' אבא אריכא ור' יהודה הנשיא). ובירושלמי רפ"ט דנדרים מקלו של ר"מ מי שאחזו בידו למד ממנו חכמה ע"ש הפי' פי' אחר עי' רשב"א שהיה משרת אותו והיה בידו מקלו של ר"מ . ובירוש' פ' היה קורא מתני' ז'. ומ"ק פ"ג הלכה ה' ר' יוסי חבירו היה משבח לאנשי ציפורי דר"מ אדם גדול אדם קדוש וצנוע. ופ"א שאל בשלום אבלים בשבת כו'. בגיטין (נ"ב א') הני תרי דהוו מינצו בהדדי כל בי שמשי ואקלע ר"מ להתם וערבינהו ג' בי שמשי עד דעבד שלמא ואמר השטן ווי דאפקיה ר"מ לההוא גברא מביתיה. וביומא (פ"ג ב') שהיה מדייק בשמא ומעשה כו' אתא לאושפיזא שהיה שמו כידור אמר רשע הוא כי דור תהפוכות, והטמין בע"ש כיסו בבית הקברות בקבר אביו וא"ל אביו בחלום שיקח כיס שמונח בראשו ולמחר סיפר לר"מ החלום וא"ל חלמא דבי שמשי בטלין ולאורתא שקל ר"מ כיסו (והא דלא אמר ליה דחלומות לא מעלין ולא מורידין כמ"ש הוא עצמו (עי' רשב"ג דיבנה) וי"ל דהיה ירא דלא יאמין לו וילך לחפש בקבר אביו וימצא. ע"כ אמר דחלום דבי שמשי לא מעלין כו' ואז ימתין עד לילה השני אולי יחלום שנית בליל חול ואז ביני לביני יקח כיסו בליל מ"ש וק"ל). והיה מתלוצץ בעוברי עבירה יומא חד אידמי ליה שטן כאשה בהך גיסא דנהרא לא הוה מעברא נקט מצרא וקעבר כי מטא פלגא דמצרא שבקיה יצה"ר א"ל אי לאו דמכריזין עליך ברקיע הזהרו בר"מ ובתורתו שויתיה לדמך תרתי מעי פ' י' יוחסין (פ"א א'). ואמר הזהרו בי מפני בתי (שם) . בתוספתא דשבת פי"ב בפר"א דמילה (קל"ד א') שחלה ר"מ ועשה לו רשב"א תלמידו רפואה ולא הניחו וא"ל אע"פ שאני מתיר לאחרים לא מלאני לבי מימי לעבור על דברי חבירי. וכ"ה ירוש' פ"ק דברכות מתני' ב'. בימיו מצאו לכותים דמות יונה בהר גריזים פ"ק דחולין. ובימי שמעון הצדיק הוכשרו ובימי ר"מ חזרו לסורן ונפסלו (ע"ל ח"א ג"א תמ"ח ועי' ריטב"א ובס' מאור עינים פכ"א). קלופטרא מלכתא שאלה את ר"מ סנהדרין (צ' סע"ב). אשה שמעה דרשת ר"מ ובעלה ליצן אמר לה שתרוק בפניו של ר"מ (ע"ל בבא בן בוטא). ר' יהודה ענתותי שהצילו ר"מ ממיתה ע"ש באריכות :

ה) אר"ע הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה א' מוטרפת בים והייתי מצטער על ת"ח שבה ומנו ר"מ כשעליתי למדינת קפוטקיא ישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך א"ל גל טרדני לחבירו עד שהקיאני ליבשה באותה שעה אמרתי כמה גדולים דברי חכמים מים שאל"ס אשתו אסורה יבמות (קכ"א סע"א) וכ"ז אירע לר"ע (ע"ש) . כ"מ שאמר תלמיד אחד משום ר' ישמעאל לפני ר"ע הוא ר"מ. מתחילה למד מר"ע ואח"כ מר' ישמעאל ואח"כ מר"ע (ע"ש) . והיה תלמיד מובהק לר"ע ומינהו וישב בראש ונתכרכמו פניו של ר"ש (ע"ש) . וסמכו ר"ע ולא קבלו שהיה בחור ואח"כ סמכו ר' יהודה בן בבא סנהדרין (י"ד א') ומת בח"ל באסיא וצוה ליתן ארונו על גיף ימא ירוש' סוף כלאים. בטבריא לצד דרום דרך חמי טבריה קבר ר"מ תלמיד אלישע (גא"י) . מת קודם ר' יהודה ור' יוסי כדאי' פ"ב דקדושין (נ"ב) עי' ר"י הנשיא וסומכוס :

ו) ר"מ מזרע נירון ששלחו הקיסר להחריב הבית ושאל לתינוק פסוק לי פסוקך ואמר ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל ואמר בעי לכפורי ידי' בההוא גברא ערק ונתגייר ויצא ממנו ר"מ גיטין (נ"ו א'), ע"ל ח"א ג"א תתכ"ט. כתב ג"נ נירון נתקן בר"מ ונירון היה שמלה ממשרקה כי כל השומע שורק מאכזריותיו והוא תיקונו. בילקוט ראובני בראשית דכ"ז ב' בשם מקובלים ר"מ ניצוץ מט"ט ואיתא במגלה עמוקות א' רנ"ב ויקרא א' זעירא שהוא מט"ט שר הפנים גימט' אלף חסר א' בסוד אם יש מלאך מליץ אחד מני אלף לכן בתורתו של ר"מ שהוא ניצוץ מט"ט אשר יניקתו וחכמתו מן אל"ף לכן היה כתוב בתורתו כתנות אור בא' ומט"ט אחז בעץ הדעת טוב ורע מט"ט וס"ס לכן "מיץ "אפים "יוציא "ריב ר"ת מאיר וסופי תיבות גימט' קל"ג גימט' בסמאל שנאתי בסמאל, אפים גימט' סמאל. והטעם שכלול מטוב ורע כי בא מנירון שנתגייר. ואיתא בילקוט ראובני "המון "גוים "נתתיך ר"ת נגה כי הגרים באים מקליפת נגה ואיתא בקהלת שלמה פי"ב קליפת נגה נקראת פרה אדומה לפי שהיא מטהרת הטמא כשהטוב מכריע ופעמים להיפך כו'. כ"מ בכתבי א"א מו"ר ודפח"ח ושפתים ישק. (ואמר מיץ אפים לשון רבים ולא אף, לפי שהיה ניצוצו של מט"ט שאחז בעץ הדעת טוב ורע טוב מסטרא דמט"ט ורע מסטרא דסמאל מ"ט פנים טהור נגד טוב ומ"ט פנים טמא נגד רע ע"כ לא עמדו על סוף דעתו של ר"מ כי היה יכול לטהר השרץ במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא ע"כ הוצרך ר"מ ללמוד תורה מאחר שהיה אחוז מע"ה טו"ר לז"א ר"מ רמון מצא ר"ל תוכו של מט"ט הוא ט"ט סוד ט' נקודין דאותיות וט' טעמי דאורייתא ונשאר אותיות רמון מן מטטרון רמון מצא ר"ל אחוז באותיות רמון דמט"ט ותוכו דהן ב' טי"תין אכל אבל קליפתו זרק עכ"ל י"ר) :

ז) הלכה כר"מ בגזירותיו כתובות (נ"ז א', ס' ב') ולא בקנסותיו יבמות (ל"ז א') בתוס' ד"ה מי עביד. (תוס' זבחים (ק"ד א') בשם ה"ג ובתוס' ב"ק (ל' ב') ד"ה וחכ"א ופ' א"נ (ע"ב א', ע"ח א') ד"ה לטמא) ועי' עוד ב"ב (צ"ד ב') ביצה (כ"ז א') ד"ה אלא ר"מ. בכורות (כ"ח א') עירובין (מ"ז א'). כתב תשו' חות יאיר לאפוקי ממ"ד הלכה כר"מ בגזירותיו. וקיי"ל כר"מ בגזירותיו אפילו נגד ר' יוסי (ע"ש שכתבתי להיפך וצ"ע כי כעת אין הספר לפני) כ"ש נגד ר"ש. ועתי"ט ספ"ב דנדרים. וע"ש תוס' (כ' ב') וצ"ע דנימא הלכה כר"מ משום דהלכה כר"מ בגזירותיו בחומרותיו או שמא דלא חשבינן ליה הלכה כר"מ בגזירותיו אלא בקנסותיו עכ"ל. ועי' תוי"ט ע"ז פ"ק משנה ה' מש"ש לא נהירא כי שם לכ"ע גזרינן בדבר השייך למגזר ודו"ק. ולענ"ד מוכח בש"ס דקי"ל כר"מ מדהקשה לר"מ דקל טב הוא דלא כו' ולמה לו להקשות אר"מ ומדיוקא לקשי מת"ק ור"י דס"ל אפילו דקל טב שרי אע"כ מדהקשה מר"מ דהכי ס"ל ע"ש. קיי"ל כר"מ בגזירותיו אפי' לגבי רבים כדמוכח בכתובות (נ"ז א'). תוס' פ"ק דשבת (ט' א') ד"ה גזרה (י"א ב') ד"ה לא יעמוד. ובפ' כל גגות הכא לא קיי"ל כר"מ. עי' אורח מישור נזיר בחידושיו על הרמב"ם כתב הרמב"ם פ"ב דין י"ט עבד שנדר בנזירות וברח אסור לשתות יין כדי שיצטער ויחזור לרבו ובריבית ובהשגות א"א דהלכה כר' יוסי דאמר ישתה, עתוי"ט ולי נראה משום דקיי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו דהיינו במקום שמחמיר כדאי' בעירובין (מ"ז א') וכתובות (נ"ז א') וכאן הוא מחמיר שיצטער ויחזור לרבו. אע"ג דרש"י כתב דקנסינן לעבד דליהוי ליה צער שיחזור לרבו ואין הלכה כר"מ בקנסותיו לאו דוקא שהוא קנס אלא ר"ל מחמירים עליו. גם הרמב"ם בחיבורו ובפי' המשנה והברטנורא לא נזכר לשון קנס ודוקא גבי רבית שייך לשון קנס בב"ק (ל' ב') וב"מ (ע"ב) וב"ב (צ"ד) אבל כאן שייך לומר דמחמירין עליו. ופשיטא לפי מ"ש בתוי"ט ספ"ב דנדרים דלתוס' מסופקים אי הלכה כר"מ גם בקנס אם כן דילמא הרמב"ם פסק הלכה כר"מ אף בקנסותיו. אע"פ שחולק ר"מ עם ר' יהודה בברייתא הלכה כר"מ הואיל ורוב סתם משנה כר"מ. (עירובין (צ"ו) גיטין (ד') סנהדרין (פ"ו) אע"ג דר"מ ור' יהודה הלכה כר"י כמ"ש האלפסי בפ' כל הכלים נגד בעל ה"ג). ומבואר בתוספות ביצה (ב' רע"ב) דמהני הסתם להיות רבים א"כ הכא דעת ר"מ נזכר סתם והוי רבים ור' יוסי יחיד והלכה כרבים (ע"ש באורח מישור) :

ה) מעשה בר"מ שהיה עולה לירושלים בכל רגל ומתארח אצל יהודה הטבח ואשתו יפה וצנועה והיתה זריזה מאד בכבודו של ר"מ ומתה ונשא אחרת ואמר לה אם יבא ת"ח א' ושמו ר"מ הזהרי בכבודו. כשבא הרגל ועלה ר"מ לירושלים ובא לבית ר"י הטבח ושאל על אשתו ואמרו כבר מתה. בכה ר"מ ורצה ללכת ותפשה אותו בבגדו ואמרה לו אדוני כבר צוה בעלי שאזהר בכבודך יותר מאשתו הראשונה אמר לה ר"מ אין לי רשות ליכנס בביתו עד שיתן לי רשות יצא ר"מ לחוץ ופגע בר"י הטבח ונתן לו שלום א"ל ר' יהודה אדוני כבר מתה אשתי וזו מזורזת בכבודך יותר והלך ר"מ לביתו והביאה אשתו לפניו לאכול ולשתות והיא משמשת לפניו והיה ר"מ בחור יפ"ת מאד ונשאה בו עיניו ושכרתו עד שלא ידע בין ימינו לשמאלו והציעה לו מטה ושכב עליה ר"מ והיא שכבה עמו עד אור הבוקר ומרוב שכרותו לא ידע בשכבה ובקומה והתל עמה כל הלילה. למחר קם ר"מ והלך לבית המדרש להתפלל כשחזר לבית הביאה לפניו מאכל ומשתה כבראשונה והיא היתה מדברת ומשחקת לפניו והיה ר"מ מתמה בעצמו איך היתה מעיזה פניה בפניו והיה מביט לארץ ולא רצה להסתכל בה אמרה לו ולמה לא תסתכל בי והלא שחקת כל הלילה עמי ועתה אתה מתבייש ממני אמר לה ר"מ ח"ו לא היו דברים מעולם. אמרה לו אם לא תאמין לי סימן כך וכך על בשרך הכיר ר"מ כי נשתגע עמה והיה מר נפש מאד ובכה וצעק ואמר אוי לי שאבדתי תורתי שלמדתי ועכשיו מה תקנה יש לי. אמר אלך אל ראש הישיבה ואפרוש עוני לפניו ומה שיחייבני אקבל עלי הלך לחזור לביתו והיה צועק בכל הדרך ובגדיו קרועים ואפר על ראשו ויצאו לקראתו כל קרוביו ואמרו לו מה אירע לך א"ל כך וכך א"ל מה בלבך לעשות א"ל אלך אל ר"י וכל מה שיצוה אקבל על עצמי אמרו לו שגגה היתה והקב"ה ימחול לך אל תשמיע קולך שלא תוציא לעז על בניך א"ל אם אשמע לכם הקב"ה לא ימחול לי על עונותי לעולם שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח. מיד הלך לר"י וא"ל החכם מה אתה מבקש. א"ל אור העולם כך וכך אירע לי ע"כ באתי לפניך שכל מה שתאמר לי הן למות הן לחיים הן להאכילני לאריות אקבל עלי א"ל המתן עד שאפשפש בדינך. למחר בא לפניו א"ל ר"י פשפשתי בדינך וראיתי להאכילך לאריות וא"ל ר"מ אני מקבל עלי דין שמים. מיד צוה החכם וקרא לשני אנשים גבורים מישראל ואמר להוליכו אל היער מקום שהאריות מצויים וכפתו ידיו ורגליו והניחו אותו שם ואתם עמדו באילנות וראו מה יעשה לו אם יאכלוהו הביאו לי עצמותיו ונעשה עליהם מספד מפני שקיבל עליו דין שמים. ועשו כן ובחצי הלילה בא ארי א' והריחו והלך לו באו לפני ר"י וספרו לו. א"ל עשו כן גם בלילה שני וכן עשו בא ארי א' ונהם עליו והריחו והלך לו באו והגידו לחכם א"ל עשו גם בלילה ג' כן אם אין נוגעין בו הביאוהו אצלי כי אין עליו דין שמים ועשו כן ובחצי הלילה בא ארי א' נוהם ושואג אצלו והכהו בשיניו ויעקר לו צלע מחוליתו ואכל ממנה למחר הלכו והגידו לחכם א"ל הביאוהו אצלי הואיל ואכל ממנו כזית כאילו אכלו כולו מיד הוליכוהו והביאוהו לפניו וצוה לרופאים לרפאותו וכשחזר ר"מ לביתו יצא ב"ק ואמר ר"מ מצווה לחיי עוה"ב ומזומן הוא עכ"ל (בספר קטן אחד) :

ט) ר"מ אומר רא"א יומא (נ"ט). ר"א בן יעקב רבו, ר"א בר' יוסי בשמו חולין (ל"ח), ר' אלעזר בן שמוע חבירו. אר"א אמרנו לו למאיר. ר"א בר צדוק בשמו. ר' אלעזר בן דולאי. אלישע אחר רבו וע"ש וע"ל. אפרים מקשאה תלמידו. דוסתאי בר' ינאי תלמידו. שאלו דוסתאי מישבאב. רב הונא ור' אבין בשמו. זיוותאי חתנו (כ"כ יוחסין). זירוז חמיו. ר' חלפתא כפר חנניה תלמידו, חלפתא אביו של ר' יוסי חבירו. ר' חנינא בן גמליאל חולק עמו. ר' חנן בשמו. ר' חנניה סגן הכהנים. חנניה איש אונו. חנניה בן תרדיון חמיו. חתנו בשמו שבת (קנ"ג). ר' טרפון רבו. ידוע הבבלי תלמידו. ר' יהודה בן בבא סמכו, א"ר יהודה מאיר היה אומר חגיגה (י"ט סע"א) ר' יהודה אומר בשר"מ ע"ז (ס"ו), ריב"ב דן לפניו. ר' יהודה בן שמוע תלמידו. ר' יהודה בן אגרא בשמו. ר' יהושע בן זירוז בן חמיו. ר' יהושע בן ממל בזמנו. ר' יוחנן הסנדלר חבירו. ר' יוחנן בשמו. ר' יוסי בן החוטף חבירו. אבא יוסי בן יוחנן בשמו. ר' יוסי בן חלפתא חבירו וקראו מאיר. אבא יוסי בן יוחנן איש ירושלים בשמו. ר' ינאי הקדמון בזמנו. ר' יעקב בשר"מ. ר' יעקב כפר חטיא בזמנו. אבא ירמיה בשמו. ר' ישמעאל רבו (ע"ל), ר' לוי בשמו. א"ר נחמן אומר היה ר"מ. נימוס הגרדי שאלו. ר' נתן חבירו (ע"ל). סומכוס תלמידו. ר"ע רבו (ע"ל). ר' עקיבא בן דוסא בזמנו. א"ר פדא אומר היה ר"מ. רב תלמידו. רבי תלמידו (ע"ל). ר' שמואל פרגריטו בשמו. ר' שמעון תלמידו (ע"ל). ר' שמעון ברבי (וע"ל). ר' שמעון בן אלעזר תלמידו (וע"ל). ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו בש"ר מאיר ב"ר פט"ו. ר' שמעון שזורי חבירו. ר"ש בר קפרא. רשב"ג אומר ר"מ היה אומר האומר תנו שקל לבני כו' תוספתא כתובות ספ"ו. בשר"מ ב"מ (ק"ו ב') :