סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים תתתתתרצ

רב כהנא (קמא) .

א) תלמיד חבר לרב כמו רב אסי רש"י שבת (קמ"ו ב') וכ"כ הרא"ש פ' המוכר את הבית ובתוס' חולין (י"ט א') והיו גדולים מרב הונא ושמואל . ובפאד"מ (ל"ו ב') לגמרא דרב היה צריך ולא לסברא. ובשבת (קנ"ב א') פסיק סדרי קמי' דרב. וב"מ (ס"ד א') אר"כ הוה יתיבנא בשילהי פרקיה דרב. ובר"פ במה אשה בעא מרב. ירוש' פ' מצות חליצה אחוי דאימי' דר"כ כו' שמע רב ואמר כו'. בפ' הרואה (ס"ב א') חגיגה (ה' ב') גני תותי פורייה דרב שמע דשח ועשה צרכיו, א"ל דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא וא"ל פוק לאו אורח ארעא וא"ל תורה היא וללמוד אני צריך :

ב) ועלה לא"י ב' פעמים פעם אחת מצא לר"ש ברבי כדאי' בזבחים פ' ק"ק (נ"ט) ופעם ב' בימי ר' יוחנן כשהי' ר"י זקן כדאי' בתוס' מנחות (כ"נ סע"ב) ר"כ עלה כמה פעמים לא"י. ובתוס' סוכה (מ"ד א') כשעלה ר"כ היה ר' יוחנן ראש ישיבה ומסתמא לא היה ר' יוחנן ר"י כל ימי חזקיה בר' חייא רבו. אע"ג דאשכחן בהקומץ רבה כשעלה ר"כ אשכח לבני ר' חייא ושמא עלה פעמים אחת בימי חזקיה ואחת בימי ר' יוחנן וכ"כ התוס' שם, ובפ' המגרש (פ"ד ב') כתבו דמסתמא כשעלה ר"כ כבר מת חזקיה רבו של ר"י דאילו היה חזקיה חי לא היה מניח את חזקיה ויושב לפני ר"י וגם ר' יוחנן לא היה בעל ישיבה בעוד חזקיה קיים (ועי' תוס' ב"ק קי"ז ב') והא דאמר בפ' ק"ק רב כהנא אשכח לר' שמעון ברבי שהיה גדול אפילו מר' חייא אביו של חזקיה ואיך היה מניח ר"כ את ר' שמעון ברבי ולומד לפני ר"י לכך נראה דב' פעמים עלה לא"י עכ"ל. ולפי הנ"ל דעלה בימי ר"ש ברבי ובימי חזקיה ובימי ר"י הרי ג"פ עלה. וכן מובן בתוס' מנחות הנ"ל שכתבו ר"כ עלה כמה פעמים. ועכ"פ כשעלה לפני ר' יוחנן היה בפעם ג'. ולפי מה שאכתוב בסמוך בשם ירושלמי היה ר"כ נער וילד כשעלה לפני ר' יוחנן קשה להולמו. בב"ק (קי"ז) רב כהנא הרג למסור אחד שהראה לעובד כוכבים ליקח תבן חבירו וא"ל רב סק לא"י ויקבל על עצמו שלא להקשות לר' יוחנן ז' שנים וכשבא לא"י אמר ר"ל לר' יוחנן ארי עלה מבבל ושיעיין ר' יוחנן במתיבתא, למחר אותבי' לר"כ בדרא קמא אמר ר' יוחנן שמעתא ולא אקשיה שמעתא ולא אקשיה עד דאוקמיה לרב כהנא אחורי ז' דרי אר"י לר"ל ארי שאמרת נעשה שועל אר"כ יהא רעוא דתיהוי הני ז' דרי חילוף ז' שנים שקיבל על עצמו שלא להקשות לר' יוחנן, קם ר"כ א"ל לר"י נהדר מר ברישא אמר שמעתא ואקשיה אמר שמעתא ואקשיה עד דאוקמיה בדרא קמא. הוה ר"י יתיב על ז' בסתרקי שלפינהו לכולהו עד דיתיב על ארעא. ור"י גברא סבא הוה ומסרחי גביניה אמר דלו עיני ואחזי ליה חזא דפריטי ספוותיה סבר קמחייך בי' חלש דעתיה ונח נפשיה דר"כ. אר"י חזו לבבלאה היכי עביד אמרו ליה דרכיה הכי על לגבי מערתא הוה מהדר עכנא אמר עכנא פתח פיך ויכנס הרב אצל תלמיד לא פתח אר"י יכנס חבר אצל חבר לא פתח אמר יכנס תלמיד אצל רב פתח בעא רחמי ואוקמי' א"ל אי הוה ידענא דדרכי' דמר הכי לא חלשא דעתאי השתא ליתי מר בהדן א"ל אי מצית למבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא ואי לא לא. אוקמיה שייליה כל ספיקי דהו"ל ופשטינהו והיינו דא"ר יוחנן דילכון אמרי דילהון הוא (עי' רש"י בפרק המגרש שם). וכתב רש"י בב"ק (שם) בפסחים (מ"ט) מוכח שהלך ר"כ לביתו דאמר רב כהנא אי לאו דנסיבי כהנתא לא גלאי א"ל והלא למקום תורה גלית א"ל לא גליתי כדגלו אינשי שהרי לא בעבור מקום תורה גליתי אלא מאימת מלכות אלמא בתר הכי חי הוה. ועוד אמרינן בברכות בירושלמי (פ' היה קורא מתני' ח') דפגע ביה ההוא גברא א"ל מאי עביד בשמיא כלומר שלועג עליו שהיה מת וחיה א"ל גזר דיניה דההוא גברא מחתם ומת ההוא גברא פגע ביה אחרינא א"ל נמי הכי ומית אתא לקמי' דר"י א"ל ב"נ דאימיה מבשרא לי' ואנתתא דאבוה מיקרא כו' עכ"ל רש"י. והתימה היאך מוכח מזה דחי אח"כ. ושמעתי מפי המופלא מוה' אלכסנדר בשם הג"מ העשיל דקשה מנ"ל לר"כ שבעון זה שלקח כהנת גלה אלא אחר שמת שמע בשמים כי בעון זה מת ודפח"ח. אך קשה דלמא אמר זה תיכף בביאתו לא"י קודם שהענישו ר"י ויש ליישב וק"ל. ולי נראה דסתם אמרו לו פירושו תלמידיו אמרו לי' ואילו אמר אי לא נסיבנא כהנתא לא גלאי תיכף בביאתו לא"י קודם שמת איך אמרו לי' ר"ל תלמידיו הלא למקום תורה גלית דהא תיכף למחר הענישו ר"י ומהיכן היה לו אז תלמידים אלא ע"כ שחזר לבבל כמו שמפורש בירוש' שם דאמרין לר' יוחנן נחת כהנא לבבל אמר מה הוי דלא נטל רשות ממני לחזור לבבל אמרו ליה מה דאמר לך אימיה מבזהו (פי' א"י נמשל לאם) ואיתתא דאבוה (הוא בבל) מכבדין ליה להיכן ילך וא"ל ר"י למקום דמכבדין אותו היינו שילך לבבל וזה הוי נטילת רשות עכ"ל. ובחזירתו לבבל הו"ל שם תלמידים ואמרו ליה לאו למקום תורה כו'. ועוד נראה לי ראיה אחרת שחזר לביתו ע"פ ירושלמי שם ז"ל כהנא הוי עולם סגין כד סליק להכא ראה אותו בליעל אחד א"ל מה קלא בשמיא א"ל גז"ד כו' וכן פגע בו אחר וכו' כנ"ל. וביוחסין בסדר אמוראים אות א' אצל רב אסי כתב רב כהנא כשסלק לגבי ר"י הוה ילד ונער כדאי' בירוש' עכ"ל. ולא הראה איה מקומו בירוש' שהיה ילד ונער, ולדעתי כוונתו במ"ש בירושלמי הנ"ל כהנא הוה עולם סגין כד סליק חמתיה בר פחין א"ל מה קלא בעלמא א"ל גז"ד דההוא גברא כו'. ואחר כתיבתי מצאתי כן מפורש באשר"י פ' י' יוחסין ז"ל בירושלמי דהוי עולם סגין שהיה נער וילד והנאני. ובפי' על הירושלמי ובפי"מ כתב עולם סגין פי' כלומר שאחר שהוא זריז ודבק בה' יודיעני מה חידוש יש בשמים כו' זריז בתורה ובמצות עכ"ל. טעה דלפי פירושו הול"ל חמתי' בר פחין א"ל עולם סגין מה קלא, עולם סגין את חכם וזריז בתורה אמור לי מה קלא שמעת בשמיא. ומ"ש בעל הפי' א"ל מה קול בשמים פי' מה קול שמעת עתה בשמים ג"כ טעה וכי לא מצא א' מחכמי ארץ ישראל לשאול זאת שיגיד לו נבואה זו. אלא הכוונה כפירש"י ששאלו מה שמע בשמים כשהיה מת וק"ל. הרי לפניך כשהענישו ר' יוחנן היה נער וילד, ואיתא בירושלמי פ"ב דר"ה הלכה ו', ופ"א דסנהדרין הלכה ב', ר' חייא בר אבא (תלמיד ר' יוחנן) הוה קאי ומצלי עאל רב כהנא וקם ומצלי מן אחורי מן דחסל ר' חייא ב"א צלותיה יתיב ליה דלא מעביר קומי' ורב כהנא מאריך בצלותיה מן דחסל רב כהנא א"ל היכן אתון נהיגין גבייכו מצערין רברבין א"ל רבי אנא מדבית עלי וכתיב על דבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה, בזבח ומנחה אין מתכפר אבל מתכפר לו בתפלה וצלי עלוי וזכה למיסב עד דאיתעבדון טפרוי סמוקין כהדא דקקה (פי' שנעשה זקן עד שנעשו צפרניו אדומות מרוב זקנה). א"כ מוכח מזה שחי אח"כ עד שהזקין ולא מת כשהיה קטן. ופשיטא שמפורש לעיל בירוש' שנטל רשות מר' יוחנן שיחזור לבבל. וזו ראיה שאין עליה תשובה, ותמוה על מאור הגולה רש"י שלא הביא ראיה זו ומקום הניח. אכן ראיתי בס' גלילות א"י שראה קבר ר' יוחנן ורב כהנא בטבריה וצ"ע :

ג) והיה יפה מאד שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרב ודרב מעין שופריה דר' אבהו (בב"מ (פ"ד א') אינו דרב ודרב מעין שופרי') ודר"א מעין דיעקב ויעקב מעין דאדה"ר ב"ב (נ"ח א') :

ד) ויש להסתפק אם היה כהן דבחולין (קל"ב א') אמר רב כהנא אכל בשביל אשתו. וכתבו התוס' ר"כ שגלה לא היה כהן והשני היה כהן . ובפסחים (מ"ט א') אמר אילו לא נסיבנא כהנתא לא גלאי (ע"ש ע"ב בתוס') ובודאי זה שגלה היה ר"כ הראשון כי רב כהנא השני בזמן רב אשי היה כהן כדאמרי' בקדושין פ"ק (ח' א') שהיה לוקח סודר על פדיון הבן. וכתבו התוס' (שם) ר"כ כהן היה או שלקח סודר בשביל אשתו. ובתוס' רי"ד וי"ל דב' רב כהנא הוו אחד בימי רב ור' יוחנן ואחד בימי רב אשי, הראשון לא היה כהן עכ"ל . ובמקומות אחרים נראה שהיה כהן דאמרינן בפ' ע"פ (קי"ג) ובפי"ג (ק"י) אמר רב לר"כ פשוט נבילה בשוק ולא תימא כהנא אנא אע"פ שיש לדחות שרב כהנא היה בעל שם ואמר שלא יאמר כהנא אנא גברא רבה אנא כו'. וכ"כ הריטב"א בעין יעקב וא"ת הא לא היה כהן דהא אכל בשביל אשתו וי"מ דב' ר"כ היו וא"צ דכהנא לשון חשיבות והנכון לפי ששמו רב כהנא אמר כן וכ"כ תוס' שם שלא היה כהן . ובס"פ המוצא תפילין (ר"ה א') אמר רב הונא רב כהנא מסייע כהנא דאמר כהנים טמאים עדיפי מטהורים ישראל . ויש פנים לכאן ולכאן. אבל במ' שמואל על פסוק לכן נשבעתי לבית עלי שר"כ היה מאריך בתפלה ור' חייא בר אבא נתכעס עליו כו'. ואין לומר דלמא רחב"א נתכעס והתפלל על רב כהנא השני רבו של רב אשי ז"א דהא רחב"א תלמיד ר' יוחנן שהיה בזמן רב רבו של רב יהודה ורב יהודה מת כשהוא זקן ואז נולד רבא וביום שמת רבא נולד רב אשי. ואיך רחב"א התפלל על ר"כ השני רבו של רב אשי . ואר"כ שהוא מבית עלי. וכנ"ל בירוש' שהתפלל על רב כהנא . נראה בפירוש שהיה כהן. ואני אומר אי בשביל הא יש לומר כמ"ש רש"י בר"ה (י"ח) רבא ואביי תרווייהו מדבית עלי קאתו אביי דעסק בתורה ובגמ"ח חי ס' שנה רבא דעסק בתורה לחוד חי מ' שנה. פירש"י ובפ' הזרוע אשכחן דרבא לא היה כהן שמא אמו מדבית עלי קאתי עכ"ל. א"כ אין ראיה מזה שיהיה ר"כ כהן לפי שהיה מעלי היינו מצד אמו וק"ל. (וע"ל בשם ג"נ שלא היה כהן). וע"פ מ"ש לעיל דהאריך ימים מאד א"כ י"ל דכהנא אחד הוא בימי רב ורב אשי. אבל ז"א דר"כ אמר לרב אשי משמי' דרבא ואיך תלמיד חבר של רב יאמר בשם רבא וע"כ ב' ר"כ הוו. ומ"מ אין הכרע אם היה כהן, דמה שלקח סודר ג"כ בשביל אשתו כמ"ש התוס' וצ"ע :

ה) אמר רב כהנא כו' ור' יוחנן אמר כו' ב"ק (נ"ח א') צ"ע למה הקדים את ר"כ לר"י שהיה קשיש מיניה (עי' בכללים) או לפי שהיה חריף מר"י. בתוספות חגיגה (י' רע"א) רב כהנא ציים דלשתכח מיניה ש"ס בבלי כמדומה שט"ס הוא דלא מצינו זה אלא בר' זירא ע"ש. רב א"ל דלידן לאושפזיכנא והוה גאיס אר"כ אי לא צייתת מפיקנא רב מאונך פירש"י דמשמתינא לך סנהדרין (ח' א'). כתב בשארית יוסף נתיב הפורש כלל ו' מקשין מר"כ אע"פ שהוא אמורא כמו מן רב ושמואל (ע"ש) משום דגברא רבה הוא אבל אביי מאמוראי בתראי הוא לא מקשי מיניה, וכ"כ התוס' מ"ק (ב' סע"ב) אע"ג דר"כ אמורא הוא מקשינן מיניה לרבה ורב יוסף משום דגברא רבה הוא כדאשכחן במעשה דר' יוחנן דהוה חריף טובא עכ"ל. כתב היוחסין בשם רש"ג רב תנא ופליג והוו נמי רבנן דהוו אמוראי בלחודי כגון שמואל ורב שילא ורבב"ח ורב כהנא ורב אסי ובימיהם בסופם רב אדא בר אהבה ורבה בר אבהו זקנים ע"ש. קדושין ספ"ק (מ' א') רב כהנא היה מזבין דקולי תבעתיה מטרוניתא אמר לה איזל ואקשיט נפשאי סליק ונפל מאיגרא לארעא אתא אליהו וקבליה וא"ל אטרחתן ת' פרסי א"ל מי גרם לי עניותא יהב ליה שיפא דדינרי. כתב ג"נ מטרוניתא היתה כזבי ור"כ ניצוץ פנחס בן אהרן הכהן והוא עתה לא היה כהן דאמר אי לא נסיבית כהנתא כו' (ע"ל). וזאת רצתה להכשילו תחת אשר הרגה ואתא אליהו וקבלו בשביל השייכות כנ"ל דאליהו הוא פנחס עכ"ל . בירושלמי כשמת השאיר יורש לר' יאשיה ור' אלעזר כתב עדי צוואה: