סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים תתתתב

ר' טרפון ,

א) במשנה ברכות פ"א ג'. פ"ו ח'. פאה פ"ג ו'. כלאים פ"ה ח'. תרומות פ"ד ה'. פ"ט ב'. מעשרות פ"ג ט'. מע"ש פ"ב ד' ט. שבת פ"ב ב'. עירובין פ"ד ד'. פסחים פ"י ו'. סוכה פ"ג ד'. ביצה פ"ג ה'. תענית פ"ג ט'. יבמות פט"ו ו' ז'. כתובות פ"ה ב'. פ"ז ו'. פ"ט ב' ג'. נדרים פ"ו ו'. נזיר פ"ה ה'. פ"ו ו'. קדושין פ"ג י"ג. ב"ק פ"ב ה'. ב"מ פ"ב ז'. פ"ד ג'. מכות פ"א י'. אבות פ"ב ט"ו. עדיות פ"א י'. זבחים פ"י ח'. פי"א ז'. מנחות פי"ב ה'. בכורות פ"ב ו' ז' ח' ט'. פ"ד ד'. כריתות פ"ה ב' ג'. כלים פי"א ד' ז'. פכ"ה ז'. אהלות פי"ג ג'. פט"ז א'. מקואות פ"י ה'. ידים פ"ד ג'. מכשירין פ"ה ד' :

ב) והיה כהן כדאי' בקדושין (ע"א) פ"א עליתי אחר אחי אמי לדוכן, פירש רש"י שהיה כהן ובתוספתא דכתובות פ"ח א"ר אלעזר הקפר מעשה בשנת בצורת קידש ש' נשים להאכילן תרומה. ובבלי פסחים (ע"ב סע"ב) ר"ט לא בא לבית המדרש מצאו ר"ג וא"ל מפני מה לא באת לבית המדרש א"ל עבודה עבדתי שאכל תרומה דנקרא עבודה . מצאו זקן א' א"ל הבריות מרננות אחריך שאתה מקבל תרומת בשאר ימות השנה מכל אדם א"ר טרפון אקפח את בני שהלכה בידי מריב"ז שאמר לי מותר אתה לקבל עכשיו מקבל אני עלי שלא לקבל אא"כ יש לו בתוכו רביעיות קודש, תוספתא סוף חגיגה. ובבכורות (נ"א ב') שהחזיר פדיון בכור לבעליו. ובספרא (פ' מצורע) א"ר יהודה שבת היה והלכתי אחר ר"ט לביתו א"ל יהודה בני תן לי סנדלי ונתתי לו ופשט ידו לחלוץ ונתן לי ממנה מקל א"ל יהודה בני בזה טהרתי ג' מצורעים ולמדתי ממנו ז' הלכות שהוא של ארז ומטהרים בפני הבית ושלא בפני הבית ובגבולים כו', מכאן נראה ג"כ שהיה כהן, ואית' במסכת מדות שגם אמו היתה כהנית. וכן נראה מרש"י (בקדושין שם) שפי' שעלה אחר אחי אמו שהיה כהן, אבל בעין יעקב ברש"י אחר אחי אמו שהיה לוי ור' טרפון היה כהן. ור"ט הלך אחר לוי להכות בחליל ושאר כלי שיר שהכל כשרים בהם או שהיה קטן ומריעין בקול עם צעירי הלוים עכ"ל. בספרי פ' בהעלותך וירושלמי פ"ג דהוריות ופ"א דיומא הלכה א' ופ"א דמגילה הלכה יו"ד ובני אהרן הכהנים יתקעו ר"ע אומר תמימים ולא בעלי מומים א"ר טרפון אקפח את בני אם לא ראיתי שמעון אחי אמי חגר ברגלו אחת ומריע בחצוצרות א"ל הן שמא בהקהל י"כ וביובל א"ל העבודה שלא בדית אשריך אברהם אבינו שיצא עקיבא מחלציך טרפון ראה ושכח עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה הא כל הפורש ממך כפורש מחייו (וכזה בפ' האומר (ס"ו ב') ואמר שם במגילה ר' טרפון אביהם של כל ישראל). ובירושלמי פרק הממונה הלכה ז' אר"ט עומד הייתי בין אחי הכהנים בשורה (וברבה קהלת פ' את הכל עשה יפה בעתו עליתי עם שמעון אחי אמי לדוכן) והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתי מבליע בנעימות הכהנים את השם עכ"ל. מוכח שאחי אמו היה כהן דלא כגי' העין יעקב :

ג) בפ"ו דשמחות (אינו שם כי אם בפ"ד הלכה י"א) כשמת ר' שמעון בן יהוצדק שאלו את ר"ט. וזה תימה שהרי ר"ש בן יהוצדק היה רבו של ר' יוחנן איך יחיה ר' טרפון יותר מן ר' שנים. והגירסא שלפנינו שמת שמעון בן יהוצדק בלוד ובא יוחנן אחיו מן הגליל מאחר שנסתם הגולל ליטמא כו' ושאלו לחכמים ואמרו אל יטמא פתחו לו הקבר ויראה עכ"ל. א"כ לא נשאל לר"ט כ"א לחכמים. אכן ראיתי באשר"י פרק ואלו מגלחין איתא באבל רבתי מעשה שמת יהוצדק בלוד ובא יוחנן אחיו מגליל אחר שנסתם הקבר ושאלו לר"ט. אף לגירסא זו ששאלו לר' טרפון אבל לא נזכר ר' שמעון בן יהוצדק רק שמת יהוצדק וא"כ אין מקום לתמיהתו. ועוד אף לגירסת מס' שמחות שמת שמעון בן יהוצדק, ורבו של ר' יוחנן נקרא ר"ש ב"י . וכן בפ"ק דבכורות שהביא לו רבי פטר חמור ואיך האריך ר"ט ימים עד ימי רבי, בי יום שמת ר"ע נולד רבי ור"ט קדמון לר"ע שהיה כמו רבו, שיחיה שנים רבות. ואולי הוא רבן גמליאל (דיבנה) שנקרא ג"כ רבי (ע"ש דנקרא ברבי ולא רבי, ועיין בפ' כיצד מברכין שאמר ר"ט לר"ג למדתנו רבינו). והנה מ"ש ליישב דמה שהביא רבי פטר חמור לר"ט לאו היינו ר' יהודה הנשיא אלא ר"ג ז"א דהנוסח שלפנינו בבכורות פ"ק (י"א רע"א) ר' יהודה נשיאה הו"ל פטר חמור והביאו לר"ט וכ"ה באשרי ובילקוט פ' תשא סי' ת"ב. ואין לומר שהגירסא היה לפניו בגמ' רבי הו"ל פטר חמור דהא באות ט' הנ"ל הביא הוא בעצמו הגירסא ר' יהודה נשיאה הו"ל פטר חמור והביא לר' טרפון. ובאמת יותר גדלה התמיה איך האריך ר' טרפון ימים עד ר' יהודה נשיאה שהיה בן בנו של רבינו הקדוש :

ד) בגיטין (ס"ז א') ובאבות דר"נ שנקרא גל אגוזים. ב"ר פ' צ"א כשאמר אדם דבר מתוקן אמר כפתור ופרח ואם לאו אמר לא ירד בני עמכם . ובפ' עד כמה (כ"ח סע"ב) במשנה שהאכיל ר"ט פרה אחת לכלבים וחכמים ביבנה התירו אמר ר"ט הלכה חמורך טרפון א"ל ר"ע מומחה לב"ד את ופטור מלשלם סנהדרין (ל"ג). במסכת כלה אמרו על ר"ט שהיה עשיר גדול ולא הי' נותן צדקה מצאו ר"ע א"ל רצונך שאקח לך עיר אחת או שתים מיד נתן לו ד' אלפים דינרי זהב נטלן ר"ע וחלקן לעניים. לימים מצאו ר"ט וא"ל היכן הם העיירות שלקחת תפסו בידו והוליכו לבית המדרש והביא ס' תהלים והניח לפניו והיו הולכים וקוראים עד שהגיעו לפסוק פזר נתן לאביונים כו' א"ל זו העיר שקניתי לך עמד ר' טרפון ונשקו על ראשו א"ל רבי ואלופי, רבי בחכמה ואלופי בדרך ארץ. ועיין רבה ס"פ בהר. בנדרים (ס"ב א') וירושלמי פ"ד דשביעית ר' טרפון אכל תאנים אשכחי' האי גברא שקליה ואחתיה בשקא ורצה להשליכו בנהר אמר אוי לטרפון שזה הורגו ושבקיה והיה מצטער ר' טרפון כל ימיו שהשתמש בכתר תורה. כתב בס' ג"נ ר"ט הוא ירמיה והושם בשק להשליכו ליאור רמז ירמיה כי התנבא על שני דודאי תאנים וגם ירמיה הפילו לבור וניצול והיה כהן. ירושלמי פ"א דדמאי ישב לאכול ונפל פתו מפיו לפי ששאל קרדום ועשה ע"ג טהרות. בקדושין (ל"א ב') ובירושלמי פ"א הלכה ז' איך כבד לאמו. בקדושין (פ"א ב') שלא נתייחד עם כלתו ולגלג עליו תלמיד א' ונכשל אותו תלמיד עם חמותו שכל דברי חכמים אמת. בסוף אדר"נ מעשה בר"ט שלמד עם תלמידיו ועברה כלה צוה להכניסה לביתו ואמר לאמו ואשתו רחצוה וסכוה וקשטוה ורקדו לפניה עד שתלך לבית בעלה. במנחות (ס"ח ב') ובספרי פ' פנחס פסקא וביום הבכורים בקצת שנוי לשון. גם ביוחסין [בסדר הדורות אצל חבורה השנית אחר החורבן] וז"ל הספרי אמר ר"ט מנחות שבאות קודם לשתי הלחם יהיו פסולות א"ל ר' יהודה בר נחמן (ובמנחות בר נחמיה) לא אם אמרת כו' נסתכל בו ר"ע וצהבו פניו א"ל צהבו פניך שהשבת את הזקן תמיה אני עליך אם תאריך ימים. א"ר אלעזר בר' יהודה (ובגמרא א"ר יהודה בר' אלעאי) בפסח (ובגמרא בפרוס הפסח) היה הדבר ובעצרת אמרתי היכן ר' יהודה בר נחמן (נחמיה) אמרו לי הלך לו עכ"ל . בפ"ק דיבמות פירש"י שהיה מבית שמאי. וראיה לפירש"י כי בפ"ק דברכות אמר ר"ט הטיתי לקרות כדברי בית שמאי. והיה רגיל לישבע אקפח את בני זבחים (י"ג א') ובמשנה פט"ז דאהלות ופ"ק דשבת (י"ז רע"א) ושם (קט"ז א' ) ונזכר גם לעיל . ובב"מ פ"ה (שאל רבי על ר"ט שהיה מקפח את בניו אם לא נשאר לו בן ואמרו) לא נשאר לו כי אם בת ובן בתו ורבי למדו תורה ונתן לו בתו, א"ד לא נשא אותה. אבל בפ' שבועת הדיינים (ל"ט ב') תניא ר' שמעון בר' טרפון אומר ובפ' כל הנשבעין (י"ז ב') אמר ד' הלכות ואולי זה בחיי אביו. ואין מזכיר שמו רק סתם בן טרפון ולא ר' טרפון. בירושלמי פ"ד דיבמות הלכה י"א . ושמחות פ"ז שמתה אשתו של ר"ט ואמר לאחותה צאי ופרנסי בני אחותך. וכזה ע"ל ר' יוסי הכהן :

ה) והיה רבו של ר' יוסי הגלילי ושל ר"ע (תוס' ע"ז (מ"ה א') אע"פ שמזכירו בהגדת פסח קודם ר"ט) אבל בפ' האשה ביבמות ובפ' הכותב בכתובות (פ"ד ב') מסתפק (בגמרא) אם הוא רבו או חבירו של ר"ע ופסק שם הרא"ש כר"ע כי הוא חבירו של ר"ט. והלכה כר"ע מחבירו (ע"ש ר"ע בפסק הלכה) אע"פ שבספרי א"ר עקיבא רבי הרשני לומר דבר א'. ובס' שנות חיים פ' וזאת הברכה (רי"ח רע"ב) כתב בס' כנסת הגדולה מגמגם בדבר אי ור"ט רבו של ר"ע או חבירו מצאתי מפורש בת"כ פ' ויקרא א"ל ר"ט עקיבא כו' א"ל תרשני לומר מה שלמדתני, הרי שהיה תלמיד לר"ט חדא ממה שקראו עקיבא ועוד ממ"ש תרשני . בפ"ד דידים קרא ראב"י (כמדומה לי שצ"ל ראב"ע) לר"ט אחי. א"ר יהודה פעם א' היינו יושבים לפני ר"ט קדושין (י"ד א') יבמות (ק"א ב') ואמר בש"ר טרפון ס"פ חלון (פ"ב א') וסוכה (ל"ב א') נדה (ל"ח א') וע"ל. וקרא המגילה לפניו כשהיה קטן :

ו) אבא שאול מרמשא רבו. ר' אושעיא בר' יהודה הבושם העיד בשמו. ור' אלעזר המודעי ור' ישמעאל ישבו (ע"ש). כתב היוחסין (אצל ר"מ) נראה דר"מ היה תלמידו שהיה מגיע לכתפו כדאי' בנדה (כ"ד ב') כי כל המוזכרים שם כלם היו רבי ותלמידו. אך ראיתי בתוס' יבמות (פ"ו א') דראב"ע קדם טובא לר"מ, כ"ש שר"ט קדם טובא לר"מ ואיך יהי' ר"מ תלמידו (עיין אבא שאול). אמר עליו רבא שרי ליה מר סוכה (ל"ב ב'). ר' שמעון שזורי שאלו :