סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים תתתשנד

רב חסדא הכהן ,

א) בחולין (מ"ד ב') ברש"י רב חסדא כהן היה כדאי' בגיטין פ' הניזקין פ' זוגות כהנים אחים נשאו פ' זוגות אחיות כהנות עכ"ל. אף אם תחפש בנרות לא תמצא זה בגיטין פ' הניזקין, ובשבת (י' ב') ברש"י ר"ח כהן היה כדאמרינן גבי עיר אחת היתה בא"י ובה פ' זוגות כהנים אחים הנשואים פ' זוגות אחיות ובדקו מסורא ועד נהרדעא כו' ולא הראה מאור הגולה מקום מוצאו. ראה גם ראה כי שכח איה מקומו צא וראה ותמצא מקומו בברכות (מ"ד א') ז"ל עיר אחת היתה בא"י וגופנית שמה שהיו בה פ' זוגות אחים כהנים נשואים לפ' זוגות אחיות כהנות ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו בר מבנתיה דרב חסדא דהוו נסיבן לרמי ולמר עוקבא בני חמא, ואע"ג דאינהי הוו כהנתא אינהו לא הוו כהני עכ"ל. ולדעתי יצא טעותו של אור הגולה במ"ש כדאי' בגיטין פ' הניזקין לפי שבפרק ההוא נזכר ענין החורבן ומבואר ברבה איכה פ' בלע ה' ולא חמל פ' אחים כהנים היו נשואים לפ' כהנות אחיות בלילה א' תלינהו בחדא גפנא חוץ מאחים בלא אחיות ואחיות בלא אחים חוץ מלויים וישראלים, וכ"ה בירושלמי תענית פ"ד הלכה ח' פ' זוגות כהנים כו' נשאו בלילה א' בהדא גופנא חוץ מאחים כו'. ואיזה תלמיד טועה כתב ברבה הנ"ל בלילה א' תלינהו בחדא גופנא. ותמיה שבעל מתנות כהונה לא תקנה והכוונה בעיר ששמה גופנא נעשו נשואין לפ' זוגות כהנים אחים נשאו פ' זוגות כהנות אחיות חוץ נשואים אחים בלא אחיות כו' אבל אינו מזכיר ברבה וירושלמי הנ"ל מבנות רב חסדא רק בברכות הנ"ל. יצאתי חוץ לכונת גדרי להביא דבר זה רק בתורת אגב :

ב) והיה עני והעשיר, בפ' תולין (ק"מ ב') אנא לא בעניותי אכלי ירקא ולא בעתירותי כו'. ובפסחים (קי"ג א') אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי. בב"ק (צ"א ב') כד הוה מסגי ביני היזמי והיגא מדלי למאני אמר זה מעלה ארוכה כו'. בגיטין (נ"ו א') ושבחוהו רבנן לדציבי דרב חסדא מסר לשמעי' כל אקלידי בר מדציבי דא"ר חסדא אכלבא דחיטי בעי ס' אכלבי דציבי. קשה למה צריך להביא להא דאר"ח דהרי מוכח מדלא מסר כל אקלידי לשמעיה, וי"ל דאיתא בפ' יוה"כ (ע"ה ב') שהיו ממציאין ליה לר"ח מן השמים בין העצים מין שליו א"כ הוה אמינא מה"ט לא מסר לשמעי' אקלידי דציבי לא משום יוקר העצים אלא שלא יקח שמעי' מן השליו הנמצא בין העצים לכן הביא הא דאר"ח דבשביל חשיבות העצים עשה זה (ס' מעשה טובי' בשם אביו קי"ח ב') :

ג) בפ' מי שמת (קמ"א א') אמר לדידי בנתן עדיפי שבני אולי יצאו חכמים אבל בנותי בשביל כבודי יקחו אותם. והרשב"ם פי' לפי שלא נתקיימו לו בניו וכתבו התוס' ואין נראה דהרבה בנים היו לו רב נחמן מר ינוקא מר קשישא רב מרי רב פנחס (ורב חנן ורב תחליפא) אלא נראה דלהכי אמר בנתן עדיפי שהיו חתניו גדולי הדור רמי ומר עוקבא בני חמא (ואחר מיתת רמי נשאה) רבא (ע"ש) . ואח"כ היו לו ז' בנים חכמים או יותר, והיו בביתו ס' חופות ועושר ואריכות ימים (ע"ל). כתב בג"נ אות א' אבצן זה בועז והיו לו ל' בנים ול' בנות וכלן מתו על שהיה קורא למנוח כודנייתא. עבדון בן הלל הפרעתוני הו"ל ג"כ מ' בנים ול' בני בנים הם היו רבה ור"ח דתרווייהו צדיקים גמורים בי ר"ח ס' הלולי בי רבה ס' תכלי עכ"ל. עיין מ"ק (כ"ח א') . נשא אשה בן י"ו שנה קדושין פ"א (כ"ט סע"ב). רב חנן בר רבא חתן רב היה חמיו (ע"ש באריכות). היה מחתך סילקא לכבוד שבת, שבת (קי"ט א'). אשתו היתה זקנה ומתקשטת במועד ויתיב רב הונא בר חיננא קמיה דר"ח ואמר לא שנו אלא ילדה מ"ק (ט' ב'). ר"ח ישב בתענית כל ערב פסח דאיסטניס היה אי טעים בצפרא לא מהני ליה מיכלא ע"פ (ק"ח). דר בכפרי ב"מ (ו' ב') .

ד) אמרו לו כלדאי מלפניא הוית (חכם תהיה) יבמות (כ"א ב') . והיה מפולפל מאד עד שרב ששת חבירו היה מרתע כולי גופיה מפלפולי דר"ח ור"ח מרתען שפוותיה ממתני' דרב ששת עירובין פ"ו (ס"ז א'). ורב ששת גדול ממנו (ע"ש). ואמר רב הונא לרבה בריה מ"ט לא שכיחת קמי ר"ח דמחדדן שמעתתיה שבת (פ"ב א') . סתם דייני סורא רב הונא ורב חסדא (ע"ש) והם חסידי בבל תענית (כ"ג ב'). ר"ח ורבה ברב הונא הוו יתבי בדיני כל היום תנא להו רב חייא בר רב מדיפתא שבת (י' א'). עיין תוס' נזיר (כ"ז ב') דרב חסדא בדותא. אמר רבה ברב הונא אמר רב כו' אר"ח מדברי רבינו (רב) נלמוד כו' א"ר נחמן נפל חברין (רב חסדא) ברברבתא. א"ד אמר רבה בר"ה מדברי רבינו (רב) נלמוד כו' אר"נ נפל בר חברין (רב הונא חבריה הוה, ורבה בריה בר חברין דשלשתן ר"ה ר"ח ור"נ תלמידי רב היו, רש"י) ביצה (כ"ה א'). ובב"מ (מ' רע"א) וכן אמר רבה. כתב רש"י רב גרסינן שאין זה לשון הגמרא להביא דברי אמוראים סיוע למשנה, ועוד דרבה תלמיד רב חסדא היה והיכי אמר ר"ח משמיה דתלמידו אלא גרסינן רב וכן אמר רב שהיה רבו של ר"ח, והתוס' כתבו דגרסינן רבה ולא מדברי ר"ח הוא אלא שהגמרא מביא שמעשה כיוצא בזה בא לפני רבה ופסק כמו רב חסדא עכ"ל. אבל בתוס' שבת (כ"ג ב') רבה חבירו, ובאשר"י פ"ה דב"ק (מ"ט א') דרב חסדא גדול מרבה דבפ"ק דב"מ (ו' ב') א"ר אושעיא לרבה כי אזלת לקמי ר"ח בעי מיני'. דרש ר"ח משום רבינו ומנו רב כו' ורבותינו היורדין מא"י כו' ומנו עולא ברכות (ל"ח ב'). אר"ח דבר זה רבינו הגדול אמרו (פירש"י רב) והמקום יהיה בעזרו סוכה (ל"ג סע"ב, ל"ה ב') ובנדה (מ"ט ב') אמר רב חסא דבר זה רבינו הגדול כו' (ע"ש) ט"ס הוא וצ"ל אמר רב חסדא דבר זה כו'. וכן ענין זה בבכורות (מ"ה א') אמר רב חסדא דבר זה כו' . ודברי רב היו חביבין בעיניו שבת פ"א (י' ב') שאמר מי שיאמר לו מילתא חדתא משמיה דרב יתן לו ב' מתנות וא"ל רבא בר מחסיא משמי' דרב כו' ונתן לו. ובע"פ (ק"ז א') דבעא מיניה דרב ורב מר' חייא ור' חייא מרבי. ובעירובין (ל"ח ב') כי נח נפשיה דרב עייל ר"ח למרמי דרב אדרב :

ה) כתב בתשובת רלב"ח סי' קכ"ו מה שהוקשה לך שנמצא בתלמוד ירושלמי א"ר חסדא ולא היה בימי ר' יוחנן אינו כן כי ר"ח היה בימי ר' יוחנן כמבואר בקבלת הראב"ד עכ"ל. ועיין יוחסין [אחר סדר האמוראים בסדר האמוראים לזמניהם] שמת ר' יוחנן ד"א ס' ור"ח נעשה ראש ד"א ס'. ועיין חלק א' ותראה כי יש דעה א' דרב חסדא מת קודם ר' יוחנן, ובס' כריתות ר"ח מת תרי"ב ר"ל לשטרות אם כן מת ד"א ס' וצ"ע. וי"א ד"א ס"ח מת (ע"ל רב הונא). בס' שארית יוסף כתב רב חסדא תלמיד ר' יוחנן, ונראה לי דיצא לו זה דבע"פ (קי"ז א') וביבמות (כ"ה ב') ובנדרים פ' נערה המאורסה ובב"ב (ק"כ ב') ובע"ז (כ"ז ב') ומכות (כ"ג א') ובס"פ עד כמה (ל"א א) א"ר חסדא א"ר יוחנן (עיין בכללים). אך לדעתי צ"ע דאיתא בפרק כל שעה (ל"ג ב') א"ר אחא ברב עויא לרב חסדא משמיה דר' יוחנן א"ל ר"ח מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך. ובנדרים (נ"ט א') אר"ח לרבא מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך. ונ"ל שצ"ל אר"ח לרבה מאן ציית לך דרבא לא היה תלמיד ר' יוחנן דהא י"א ר' יוחנן מת קודם רב יהודה ורבא נולד כשמת רב יהודה, וכן ראיתי בשבועות (י' ב') א"ר חסדא לרבה מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך והנאני. ובמעילה (י"ב א') אר"ח לעולא מאן שמע לך ולר' יוחנן רבך. וברכות (כ"ד ב') א"ר הונא א"ר יוחנן א"ל ר"ח אם אמרה לי ר' יוחנן בפומי' לא צייתנא ליה. והלא אמרו ביבמות דר' שקל למטרפסיה במה שלא מיחה לאבדון כו' שאמר ר' ישמעאל בר' יוסי וכי רבך משה ולא רבי (ע"ש), ואילו היה ר' יוחנן רבו דרב חסדא איך אמר לכלם הנ"ל ולר' יוחנן רבך דהול"ל ולר"י רבינו. ועוד במ"ש אם אמרה ר"י בפומיה לא צייתנא ליה והא כתבו התוס' בעירובין (נ"ט סע"ב) בעא מיני' ר' אמי כו' לא גרס מרבה בר אבהו דעליו לא היה אומר רב נחמן לא תציתו ליה דרבו היה. במנחות (כ"א א') בעא ר' מני מר' יוחנן דם שקרש כו' א"ל כו' אשתיק א"ל דילמא כו' אמר אדכרתן מילתא דא"ר חסדא. ובברכות (מ"ב ב') תהי בה ר' יוחנן מאן דלא חש לת"ק ולר' ישמעאל ולימא ר' יוחנן נמי מאן דלא חש לרבנן בתראי דאמר רב חסדא מחלוקת כו', הרי נראה שהיה בזמן ר' יוחנן ואינו מוכח שהי' תלמידו. בב"מ (ל"ג א') וברכות (כ"ד ב') בתוס', ובתוס' שבועות (מ"ז ב') רב חסדא תלמיד רב הונא. ובזבחים (פ"ז) אמרי בי רב מ"ט דר"ח כתבו תוס' הא אמרי בי רב הוא רב הונא ורב חסדא תלמידו כו' כי מצינו שר"ה רגיל לשבח דבריו דאמר ר"ה חסדא שמך וחסדאין מילך בגיטין פ"ק (ז' א') וכתב שם רש"י ר"ח תלמיד ר"ה, וע"ל ר"ה ריש גלותא דבירושלמי א"ר יוחנן חסדא שמך וחסדאין כו', והרי"ף בפ' כל כתבי ובפ' מפנין ר"ח תלמיד הוה בפני רב הונא ואין הלכה כתלמיד במקום רבו. והיוחסין כתב ר"ח כמו תלמיד חבר לר"ה. וכ"כ רש"ג ביוחסין ר"ח חבר לר"ה, ובתוס' עירובין (ס"ב ב') ר"ח תלמיד חבר דר"ה היה ורב המנונא תלמיד חבר לרב חסדא (ע"ש) עיין רב הונא בפסק הלכה . בפרק אלו מציאות (ל"ג א') אר"ח לר"ה תלמיד ורבו צריך לו וא"ל ר"ה אנא לא צריכנא לך את צריכת לי עד מ' שנין אקפדו אהדדי ולא עיילי לגבי הדדי. (כתב הבאר שבע (נ"ב ב') דעד מ' שנה אין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו כדאי' בספרי פ' תבוא) . יתיב ר"ח מ' תעניתים משום דחלש דעתיה דר"ה ויתיב ר"ה מ' תעניתים משום דחשדיה לר"ח. בעא ר"ה מרב חסדא ע"פ (ק"ז א'). עיין רב הונא אי ר"ח נעשה ראש ישיבה אחר מות ר"ה או אחר רב יהודה, והיה ר"י בסורא י' שנים (ע"ש) :

ו) ולא הוה פסיק פומיה מגירסא ולא הוה מלאך המות יכיל ליה עד דפקע ארזא דבי רב ופסיק מגירסא ומת. מכות (י' א') ופ' מגלחין. וכתב בחדושי אגדות מסתמא מת תיכף ולא הוי כרת דיומי לפי שהיה בן צ"ב שנה מ"ק (כ"ח א') דהגיע לגבורות. ונפטר קודם רבא, יומא (ע"ה ב') ובתוס' יבמות (כ"א ב'). כי נח נפשיה סבור לאותובי ס"ת אפורייה א"ר יצחק כו' סבור כו' א"ר יצחק בר אמי כו' מ"ק (כ"ה א'). כשמת לן בנו ר' יוסי על קברו בלילה שמע בגו קבריה חדוה דכיתות אמרו ניזול לחדוה דהילולא דאורייתא דר"ח כו' ואמרי מה לחיים בהדי דילן כו' א"ל ברי זיל מהכא וקיים תלמוד אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דאפילו מלאכי השרת לא יוכלו לקרבא ליה (ציוני פ' ויחי) ע"ל ר' חגי, וצ"ע כי לא מצאתי שיהיה לו בן שמו ר יוסי :

ז) בסוטה (ל"ח סע"א) אר"ח נקטינן כהן קורא כהנים, וכתב ב"ש שם תימא דבפרק א"ע בירושלמי אר"ח להיפך צריך שיהיה החזן ישראל. ושמא י"ל דב' רב חסדא הוו. עוד י"ל שחזר בו ר"ח עכ"ל. ולי נראה דודאי לכתחילה יראו שהקורא כהנים יהיה ישראל ואם אין שם ישראל הוה אמינא דלא יקרא כהן כהנים כמו אם אין רק כהן א' אין קוראין כהנים לכך אמר נקטינן דכהן קורא ג"כ כהנים וק"ל :

ח) רב הונא ור"ח הלכה כר"ה (ע"ש). מ"כ ר"ח ורבא הלכה כר"ח. ר"ח ושמואל (ע"ש) :

ט) ר' אבא ברב יצחק אר"ח. אמר אביי לאמורא דר"ח. ובעא מיניה דר"ח זבחים (י"ד א'). אבימי רבו. אביתר שלח ליה. רב אושעיא ורב חנניה. בש"ר אחא (ע"ש). שלח ביד רב אחא ברב הונא לרבה. רב אחא בר רב יוסף וצ"ע. רב אחא בר עולא לפניו. רב אחא ברב עולא (ע"ל). רב אחא בר עזא קמי'. רב אחא ברב אויא סבא. רמי לי' רב אחדבוי בר אמי. רב אידי בשמו. רב אידי בר אבין נגרא אר"ח ור"ח קראו מר, אר"ח מגברא רבה שמיע לי ומנו ר' אמי יבמות (כ"א ב'). הביאו פסק שלו לפני ר' אמי והקשה עליו אח"כ הקשה על דברי ר' אמי והביאו לפני ר' אמי כו' (ע"ש). בשם אשי. גלילאה דרש לפניו. רב דימא בר חיננא. רב הונא רבו (ע"ל). ר"ה ברב קטינא קמי'. רב הונא בר חיננא קמיה (ע"ל). רב המנונא תלמיד חבר (ע"ל). מר זוטרא בשמו. א"ר זירא אר"ח. אר"ח אר"ז. אמר זעירי. בש"ר זעירא. ור' זעירא בשם ר"ח. ר' חזקיה בשמו. שאל לר' חזקיה ירושלמי סוף מע"ש ופ' עגלה ערופה. ר' חייא בר אשי בשמו. ר' חייא בר אבין בשמו. ר' חייא בר נתן בשמו. ר' חייא בר אויא בזמנו. ר' חייא ברב מדיפתא תני לי' (ע"ל). ר' חייא ברבה בר נחמני בשמו. רב חיננא וורדאן. א"ר חמא בר גוריא. רב חנא בר חנילאי. רב חנינא בש"ר חסדא רפ"ק דמעשרות. רב חנא בר רבא חמיו. רב חנן בנו. רב חנניה ור' אושעיא. רב חננאל. ר' טבי בשמו. א"ר יהודה. בש"ר יוחנן (ע"ל). ר' יונה. א"ר יונתן. לפני ר' יוסי. ר' יוסה. רב יוסף א"ל מר הזורק (צ"ז סע"א ב') לפי גירסת רש"ל וגי' ר"ת להיפך ר"ח אמר לרב יוסף מר. רב ייבא סבא אתא לקמיה. ר' יעקב אר"ח. ר' יעקב הדייבא לפניו. א"ר יצחק סוכה (מ"ד ב'). ר' יצחק בר אמי תלמידו והיה בקבורת ר"ח (ע"ל). ר' יצחק בר שילא תלמידו. אר"ח (א"ר ירמיה) דרש מרימר. א"ר ירמיה בר אבא. רב מונא. מר ינוקא ומר קשישא בניו. רב מרי בנו. בשם מרי בר מר. מרי בר איסק קמיה. אמר למרי ברב הונא בר' ירמיה בר אבא. ר' מתנה אר"ח. רב נחמן בנו. רב נחמן חבירו (ע"ל). רב נחמן בר יצחק אר"ח. רב נתן בר אבין תלמידו. ר' נתן בר אביי קמי'. עוא קמי' צ"ע. קרא את עולא רבותינו (ע"ל). אמר מר עוקבא. בשם מר עוקבא בר חייא. רבנא עוקבא. מר עוקבא בר חמא חתנו (ע"ל). רב עמרם בשמו ובעא מיניה. ר' פנחס בנו. רב פפא בר שמואל וצ"ע. רב פפא בשמו. א"ר קטינא. רב רבו (ע"ל). רבא חתנו ותלמידו וקרא לר"ח סבא נדה (ס"א ב') והתפלל שיתנו לו עותרי' דר"ח ויהבו ליה. רבה תלמידו או חבירו (ע"ל) וא"ל רבה דרשי' משמך כו' א"ל יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון משמאי ביצה (כ"ח סע"א). רבה בר שמואל אקשי ליה. אמר לרבב"ח. רבה ברב הונא (ע"ל). רבה בר שילא בזמנו. רבין בר חיננא קמיה. אמר רבינא בר שילא. רמי בר חמא חתנו ובעא מיניה. רמי בר אבא. א"ל רמי בר תמרי. רפרם בר פפא. ר' שבתי ירושלמי פרק השותפין שנדרו. ר' שיזבי אר"ח. א"ל ר' שיזבי בר יימר. א"ל רב שילא. רב ששת בעא מיניה ובעא מרב ששת פ' הדר (ס"ז א'). רב תחליפא בנו. רב תחליפא בר מערבא. א"ל רב תחליפא בר אבדימי :