סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים תתתרנא
Seder HaDorot, Tanaim and Amoraim 1451 · סדר הדורות · free full Hebrew text
Open in the reader →א) פ"ג דאבות במשנה ברכות (פ"ה ה'). סוטה (פ"ט ט"ו) :
ב) בדרך חיים פ"ג דאבות מסופק אם דוסא אביו הוא בן הרכינוס הנזכר שם זה אחר זה תחלה דברי הבן ר' חנינא בן דוסא ואח"כ דברי האב ר' דוסא בן הרכינס, אף כי זה הוא בן דוסא וזה ר' דוסא בן הרכינס זה שכיח בש"ס לפעמים נקרא סתם ולפעמים רבי או רב. וכתב היוחסין אצל ר' חנינא בר חמא שהיה כהן ובשם ר"ח כתב כי חמא היה בן ר' חנינא בן דוסא א"כ ר"ח ב"ד היה כהן והרמב"ם לא זכרו במספר הכהנים שהביא. ורחוק לדעתי כי ר"ח ב"ד היה בימי ריב"ז קודם החורבן וחמא אביו של ר' חנינא היה בימי רבי. בס' דרך אמונה ח"א ש"ג כתב כי ר"ח ב"ד היה רופא ואולי לפי הנ"ל כי ר' חנינא בר חמא היה נכדו היה ג"כ רופא וקיבל חכמת הרפואות מאבי אביו (ע"ש) :
ג) והיה חסיד גדול ומלומד בניסים ותפלתו נשמעת. ובפ"ג דתענית (כ"ד ב') ויומא (נ"ג ב') דהוי אזיל באורחא ודארי צנא דמלחא ארישיה אתא מטרא אמר רבש"ע כולי עלמא בנחת וחנינא בצער פסק מטרא כי מטא לביתיה אמר כולי עלמא בצער (שצריכין מים לשדותיהם) וחנינא בנחת אתא מטרא . ובכל יום בת קול יוצאת כולי עלמא ניוון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת שם בתענית וברכות (י"ז ב'). כל ערב שבת היתה רגילה אשתו לחמם התנור והיתה משלכת לתנור דבר שמעלה עשן כדי שיהיו סבורים השכנים שאופה בתנור מחמת כיסופא שלא היה לה מה לאפות, והוה לה שבבתא בישא ואמרה ידענא דמידי לית לה איזיל ואחזי וטרפא אבבא, איכספא ועיילת לחדר ונעשה לה נס דהתנור מלא ריפתא ועריבה מלאה לישה. אמרה לה שכינותא אייתי מרדיך דחרכה ריפתך אמרה לה אף אנא להביא המרדה נכנסתי. תניא אף היא להביא מרדה נכנסה מפני שמלומדת בנסים היתה. ואמרה לו אשתו שיתפלל שיתנו לו ממה שגנוז לצדיקים לעוה"ב והתפלל יצתה כמין פס יד ויהיב ליה חד כרעיה דפתורא דדהבא וחזי בחלמא עתידין הצדיקים דאכלי אפתורא דג' כרעי ואיהו דתרתי כרעי אמר לה ניחא לך דנאכל אפתורא דשקיל חד כרעיה אמרה ליה בעי רחמי דלשקליה בעא רחמי ושקליה. תנא נס גדול היה האחרון מן הראשון דגמירי משמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי. יומא חד בי שמשא חזייה לבתו דהוי עציבא דאיחלף לה שמן בחלא ורמי בשרגא אמר לה מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ שידלוק והיה דולק כל היום עד שנטלו ממנו אור להבדלה. והוו ליה עזים ואמרו ליה קא מפסדן עיזך (שאוכלין ירק שבגנות של אחרים) אמר להו אי קמפסדן ליכלינהו דובי ואי לא כל חדא לייתו דובא בקרנייהו ולערב כל חדא וחדא אתיא דובא בקרנהא. ושכנתו בנתה בית ולא מטו כשורי ואמר לה מה שמך אמרה ליה איכו אמר איכו לימטו כשוריך מטו כשורהא. תנא פלימו אומר אני ראיתי הבית שקירה ר' חנינא ב"ד בתפלתו והיה אמה לכאן ולכאן. (ומהיכן היו לו עזים כו' עיין רש"י בעין יעקב ובחדושי אגדות). בפסחים (קי"ב ב') דהוה שכיח שאגרת בת מחלת יוצאה היא וי"ח רבוא מלאכי חבלה וכל אחת יש לה רשות לחבל פעם אחת פגע בה רחב"ד אמרה ליה אי לאו דמכרזי עלך ברקיע הזהרו בחנינא בני ובתורתו משוינא לדמך תרתי פשיטי אמר לה אי חשיבנא ברקיע גוזרני עליך שלא תעברי בישוב לעולם אמרה ליה במטותא מינך שבוק ליה רווחא פורתא שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות. ובברכות (ל"ד ב') התפלל על החולים ואמר זה חי כשתפלתו שגורה בפיו וזה מת. והתפלל על בנו של רבן גמליאל והלך ללמוד תורה אצל ריב"ז והתפלל על בנו. בת נחוניא חופר שיחין (ע"ש) נפלה לבור ואמר בשעה זו עלתה כו'. ובב"ב (ע"ד ב') האי קרטליתא בים דעתידה אשתו להטיל ציצית לצדיקים לע"ל ברכות (ל"ג א') . בירושלמי פ' אין עומדין (סוף מתני' א') שהרג ערוד ונפתח מעין מתחתיו (דאם היה הערוד פוגע במים תחלה היה רחב"ד מת) עיין ערוך ערך חברבר. בריש מדרש חזית וריש מדרש קהלת שרצה להקדיש אבן לירושלים ולא היה לו שכר ליתן להוליכו ונזדמנו לו מלאכים ואמרו לו שיתן להם ידו והעמידוהו בירושלים וביקש ליתן להם כו' ע"ש המעשה. בדמאי פ"א הלכה ג' רחב"ד ישב לאכול בליל שבת ונפחת השלחן מלפניו אמרו ליה מהו כן א"ל תבלין שאלתי משכינאי ולא עשרתיו והזכיר התנאי שהתנה מערב שבת להפריש למחר ועלה השלחן מאליו. בעירובין (נ"ג) ושבת (קי"ב סע"ב) אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רפב"י וחמורו של רחב"ד. פרש"י חמורו דרפב"י מפורש בחולין (ז') ודרחב"ד במסכת תענית עכ"ל. אבל לא נמצא בתענית מזה בחמורו של רחב"ד רק עזים הנ"ל. ומצאתי בשס"ח בתענית נ"א חמורו של ר' יוסי דמן יוקרת. אבל באדר"ן ספ"ח מעשה שגנבו חמור של רחב"ד ולא אכל כו'. אבל בירושלמי פ"א דדמאי מעשה שגנבו חמורו של רפב"י (ע"ש). כתב הש"ק (כ"ז א') ובפ"ג דתענית נראה שלסוף נתעשר, לא ידעתי היכא נראה. ואולי כוונתו במה שניתן לו רגל שלחן של זהב הא מבואר שחזרו ולקחו ממנו. במשנה סוטה ס"פ עגלה ערופה (מ"ט) משמת רחב"ד בטלו אנשי מעשה :
ד) כתב היוחסין שראה חורבן הבית. ר' ישעיה שהתענה פ"ח תעניות למה זכה הכלב לומר שירה בואו נשתחוה (ע"ש) היה תלמידו. רחב"ד ואשתו נקברו בערביי' (גא"י) ור' ראובן איצטרבולי :