סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים תתתכז

רבי חייא (סתם) בן ר' אבא (בר אחא וצ"ע שם) בר סלא.

א) הוא ר' חייא הגדול ונקרא ברבי (ע"ש) ור' חייא רבה, והיה מזרע שמעי אחי דוד פ' מציאת האשה. פ' אע"פ (ס"ב ב'). וכתב היוחסין [אצל הלל] תימא למה מתה בתו הארוסה עם בן רבי (פ' אע"פ שם) הלא היה מיוחס יותר כי רבי אתי מהלל שהי' מצד אביו מבנימין ומצד אמו משפטיה בן אביטל אשת דוד (ע"ש) כיון דמשפחת אם אינה קרויה משפחה :

ב) רב הוה בן אחיו ובן אחותו . והיו לו ד' אחים (עיין אבא בר אחא הנ"ל) . אשתו (יהודית) ילדה לו ב' בנים יהודה וחזקיה תאומים, עיין פ"ק דקידושין (י"ב רע"ב) ונשתהא אחד אחר השני ג' חדשים. גם ילדה תאומים ב' אחיות פזי וטוי והוה לה צער לידה שנאי מנא ואתת לקמיה דר' חייא אמרה אתתא מפקדא אפריה ורביה אמר לה לא אזלא אישתיא סמא דעקרא לסוף איגלאי מילתא אמר לה איכו (ומי יתן שלא שתית) ותלדי עוד כרס אחד ב' בנים יבמות (ס"ה ב'). וכתב בשלשלת הקבלה (ל"ב ב') שבניו הנ"ל נשאו ב' אחיות תאומות, שקר העיד כי לא נמצא זה ויצא לו טעותו ממ"ש ביבמות (שם) יהודה וחזקיה אחי פזי וטוי אחוותא, הבין כי פזי וטוי אחוותא הם נשותיהם של יהודה וחזקי' וק"ל . ר' חייא ובניו שקולים כאבות. בב"מ (פ"ה) רבי גזר תענית אחתינהו לר' חייא ובניו אמור משיב הרוח ונשב זיקא אמור מוריד הגשם ואתא מטרא כי מטו למימר מחיה המתים רגש עלמא אמרי ברקיע מאן גלי רזיא בעלמא (דאלו ג' חשובים כאבות) אמרי אליהו אתיוהו לאליהו מחיוהו ס' פולסי דנורא אתא אידמי להו כדובא דנורא על בינייהו וטרדינהו (ע"ש). בחולין (פ"ו א') משעלו ר' חייא ובניו פסקו הזיקין ורוחות ורעמים ולא החמיץ יינם (ע"ש ברש"י. וע"ל רבין נר אבא). בימיו עלה גור בן ראם לארץ ישראל (עקר כל האילנות וגזרו תענית והתפלל ר' חייא וגעתה אמו של אותו גור מן המדבר וירד לקולה (בראשית רבה פ' נח פ' ל"א). והוה מצערא לי' אשתו וכי הוה משכח מידי (דבר הראוי לה) מייתי לה אמר לי' רב והא קמצערא למר א"ל דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא יבמות (ס"ג סע"א). ואמר לאשתו אקדים ריפתא לעניא דלקדמו לבנייך שבת (קנ"א ב') :

ג) בשבת (ס' ב') אר"ח אי לאו דקרו לי בבלאה שרי איסורא פירש"י ר' חייא בבלי היה כדאמרי' בסוכה עלו ר"ח ובניו. ובר קפרא קראו בבלי כריתות (ח' א') ע"ל ר' אושעיא. ובעירובין (פ' א') א"ר ישמעאל בר' יוסי לר' חייא בבלאה. בכתובות פ"ק (ה' א') השיב בבלי אחד ואחיה שמו. הקשה לבר קפרא ויבשת ידיה. וכתב היוחסין [אות א'] אחיה נ"ל שהוא ר' חייא שקראו רבי במ"ק אחיה. (והגירסא שלפנינו קראו עייא, ובכתובות הגירס' שלפנינו ור' חייא שמו). והיה קורא לחית"ן ההי"ן מגילה (כ"ד ב') ורבי קראו עייא וכן בר קפרא (ע"ל ר' אושעיא רבה) לגנאי כי לא יכול לדבר חי"ת וע' וה' מתחלף באחה"ע :

ד) והיה מצד אחד תנא ב"מ (ה' א') ר' חייא תנא ופליג . ומצד א' אמורא כדאי' בהמפלת (כ"ו א') ברש"י שהי' תנא ואמורא . והוא עם ר' אושעיא רבה עשו תוספתות (רמב"ם בהקדמה לזרעים ויוחסין). ור"י אברבנאל בהקדמה לנחלת אבות ר' חייא חבר תוספתא (ע"ל) ובס' כריתות חלק ד' כתב שמשנת ר' חייא ותוספתות ב' מילי נינהו, ובהליכות עולם כתב סתם תוספתא ר' נחמיה. ובקבלת הראב"ד בר קפרא כתב התוספתות. ור' חייא ור' אושעיא ור"ש חבירו חברו הברייתות, (וכ"כ הצידה לדרך בהקדמה, ועיין רבי, וע"ל ר' אושעיא). המשניות היו קודם רבי אלא רבי סדרם אבל הברייתות הי' שונה ר' חייא מה שהיה רבי מוסיף על משניות. ר' חייא תלמיד רבי (רש"י נדה י"ד ב') והתוס' כתבו תחלה למד בבבל ולזקנותו עלה ולמד מרבי. בזקנותו היה תלמיד חבר לרבי דאמר לרבי אף אתה עשית ולא אמר אתה רבי, וכ"ה בב"ב (קנ"ח ב') דבן עזאי תלמיד חבר לרבי עקיבא דא"ל שב את ולא אמר מר. ורבי קרא עליו מארץ מרחק איש עצתי מנחות (פ"ח ב'). כתב הבאר שבע פ"ג דהוריות (י"א ב') לכן בעי רבי מר' חייא . ורבי היה יודע י"ג דרכים במשנה וחלה ושכחם ור' חייא החזיר לו ז' דרכים וכובס אחד החזיר לו ששה כדאי' בנדרים (עיין ר' יהודה הנשיא) ופרנסתו היה משל רבי ור"ש ברבי לא היה מקפיד עליו מרוב חבתו על שלקח ה' דגים ור"ש שנים פ' א"צ (כ"ח א') . ובפ' הנושא בכתובות (ק"ג ב') דכי הוו מינצו ר' חנינא (בר חמא) ור' חייא א"ר חנינא בהדי דידי מינצית דאם ח"ו תשתכח תורה מישראל מהדרינא מפלפולי. א"ל ר' חייא אנא עבדי דלא תשתכח כו' והיינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי חייא. ועיין בירושלמי מגילה פ"ד הלכה א', א"כ ר"ש ברבי אפי' ממך א"ל אין א"ל ר' ישמעאל בר' יוסי אפי' מאבא א"ל ח"ו לא תהא כזאת בישראל, ועיין ב"מ (פ"ה ב'). בבראשית רבה פ' ל"ג חד זמן עייל ר' חייא רבה לגבי רבי וא"ל הא רב הונא לבר נתכרכמו פניו של רבי (ע"ש). א"ל רבי לר"ח פוק חזי מאן בעי לך לבר נפק ולא אשכח בר נש וידע ר"ח דרבי כעס עליו ונהג נזיפותא ל' יום ולא עייל קמיה דרבי ובאותן ל' יום יליף רב מיני' דר' חייא כל כללי דאזרייתא כו', וכ"ה בירושלמי פ"ט דכלאים וקצת הגירסא נשתנה לסוף ל' יום אתא אליהו בדמותי' דר"ח ויהיב ידיה על שיניה דרבי ואתסי כשבא ר"ח לגבי רבי א"ל מאי עבדית בשיניך א"ל מן ההוא שעתא דיהבת ידך עליה נתרפא א"ל לית אנא ידע (כי לא נתתי ידי עליה) כיון דשמע רבי כן והרגיש שאליהו עשה לכבוד ר' חייא התחיל רבי לנהוג כבוד בר' חייא ושישב ר"ח לפניו א"ר ישמעאל בר"י ולפנים ממני א"ל ח"ו. ושם, רבי הוה מתני שבחיה דר"ח קמי' ר' ישמעאל בר"י דאדם גדול הוא וקדוש, פעם א' ראה ר' ישמעאל את ר"ח במרחץ ולא עמד ר"ח מפניו א"ר ישמעאל אותו תלמיד שהיית משבח אותו לא עמד בפני א"ל רבי לר"ח למה לא עמדת לפניו א"ל הרהרתי באגדות תילים ומפני העיון לא ראיתיו כיון דשמע רבי כן היה מוסר לו ב' תלמידים שיכנסו עמו. ופעם אחת שנה ר' חייא לב' בני אחיו בשוק ואקפד רבי עליו וקראו עייא ונהג נזיפותו ל' יום (ע"ש). בירושלמי ברכות פ"א מתני' ח', וסוכה פ"ה הלכה ד' שהראה קידה לפני רבי ונפסח ונתרפא (עיין לוי). בחולין (פ"ה ב') נפל ליה יאניבה בפשתן ושאל לרבי אם לשחוט עוף לתקן הפשתן עם הדם (ע"ל רב דזה נזדמן לרב ושאל לרבי חייא). דרש משמיה דרב וקלסוהו משמי' דרבים ולא קלסוהו (ס"פ מי שאחזו) :

ה) ר' חייא לא הוה מצי מלאך המות למקרביה ואדמי כעניא וטרף אבבא אמר אפיקו ריפתאו לעניא אפיקו לי' א"ל קמרחם מר אעניא אההוא גברא לא מרחם מר ותן לי נפשך ולא תטריחני לבוא כמה פעמים ואחוי לי' מלאך המות שוטא דנורא וגלי לי' דהוא מלאך המות ואמצי ליה ר' חייא את עצמו מ"ק (כ"ח סע"א) ושם (כ"ה ב') כשמת ר' חייא נחיתו כיפי דנורא מרקיע. בכתובות (ק"ג ב') אין הכרע אם ר"ח מת קודם רבי או רבי מת קודם ר"ח. ברבה קהלת פ' כל אשר תמצא ידך עשה, ריש לקיש וי"א ריב"ל הוי מתחמד למיחמי כר"ח רבה אמרין לי' לית את כדאי דלא אלפת אורייתא כוותיה ולא עוד דהוה גלי למילף יתיב ש' תעניות אתחזי לי' בחלמא כו', ובירושלמי סוף כלאים פ"ט הלכה ד' שצם ש' תעניות ולא הועיל א"כ צ"ל שצם עוד ש' תעניות כ"כ המתנות כהונה. ר' אסי צם תלתין (ובירושלמי הגירסא תמנין) יומין למחמי ר' חייא רבה ולא חמייה אמרי ליה לית את כדאי אמר יחמי יתיה ויהוי מה דהוי חמא דרגין דידי' וכהיין עינייהו אין תימר דר' אסי לאו אדם גדול הוא, הוי חד גרדיי אתא קמיה דר' יוחנן ואמר חמית בחלמא רקיע נפל וחד מתלמידך (הוא ר' אסי ע"ש) סמכיה בידיה. בב"מ (פ"ה ב') א"ר זירא נראה לי בחלום ר' יוסי בר' חנינא אמרתי לו אצל מי אתה תקוע (ויושב בישיבה של מעלה) אמר לי אצל ר' יוחנן ור' יוחנן אצל מי אצל ר' ינאי ור' ינאי אצל מי אצל ר' חנינא ור' חנינא אצל מי אצל ר' חייא, אמרתי לו ור' יוחנן אצל ר' חייא לא (וכי אין ראוי ר' יוחנן לישב אצל ר' חייא) א"ל באתר זקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן (ר' יוחנן נקרא בר נפחא (ע"ש) לכך אמר מאן מעייל בר נפחא לתמן), ושם א"ר חביבא אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי חזי לי האי מרבנן דהוה שכיח אליהו גבי' לצפרא הוי שפירן עייני' ולאורתא דמיין כדמקליין בנורא אמרי ליה מאי האי ואמר לי דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי במתיבתא דרקיע אמר לי בכלהו מצית לאיסתכולי לבר מגוהרקא דר' חייא דלא תסתכיל ביה מאי סימנייהו בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי לבר מגוהרקא דר"ח דמדנפשיה סליק ונחית לא מצאי לאוקמי אנפשאי איסתכלי ביה אתו ב' בוטיטי (ניצוצות) דנורא ומחייה וסמינהו לעייניה למחר אזלי אשתטחי אמערתא אמינא מתנייתא דמר מתנינא (תוספתא של אדוני שסידר לו' סדרים אני שונה תמיד דר"ח סדרן כדאמרי' בעלמא רבי לא שנאה ר' חייא מנ"ל עירובין (צ"ב א') נדה ((ס"ב ב') ואמרינן כל מתניתא דלא מתנייא בי ר' חייא ור' אושעיא (ע"ש) לא תותבו מינה בבית המדרש עכ"ל רש"י) ואתסאי. כתב בג"נ אות י ישי נתעבר בר' חייא וז"ש בפ' י' יוחסין ר' חייא מההוא עובדא דתבע לאמתי' ודאי אשתו עיבורה של אשת ישי אבי דוד ומעשה אבות יעשו בנים כי ינתן בכוס זה והיה שותה בכוס אחר כשכעס על אשתו ותבע לשפחתו והיא הגידה לגבירתה והלכה לבעלה בחשאי והיה ישי סבור לבוא על שפחתו לכך אמר דוד בעוון חוללתי כי באותה ביאה נולד דוד. ומה שמת בעטיו של נחש מחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה אלא הביאו בעיבור דר' חייא כי רב זכותיה לזכות את ישי כי ידוע מה רב כחו כי הוה מצלי אתא מטרא וכשאמר מחיה המתים רגש עלמא ואמרי בכלהו גוהרקי מצית לאסתכולי לבר מגוהרקא דר' חייא עכ"ל. וצ"ע כי לא נמצא בעי' י' יוחסין ובכל הש"ס מעשה כזה לר' חייא הגדול כי מעשה כזה אירע לר' חייא בר אשי. ולא רציתי לשלוח יד להעמידו שם כי אולי מצא איזה אגדה שכן אירע לר' חייא הגדול וטעה וכתב שהוא בפ' י' יוחסין. כתב גא"י בטבריה נגד שער העיר בית החיים נקבר ר' חייא ובניו יהודה וחזקיה, ובס' מסעות בנימין בציפורי קבורת רבינו הקדוש ור' חייא מבבל ויונה בן אמיתי בראש ההר אלו הקברים :

ו) ר' אבא בר זוטרא משמו. ר' אבין בשמו. ר' אחא בר אויא, ור' אושעיא ברבי וכלתו באה לפני ר' חייא (ע"ש). ורב אושעיא בר חייא (ע"ש). רב אחאי (ע"ש). בר יאשיה בעא מיני', אחי שונה בביתו ובעא מיני'. איבו אחיו. ר' אלעזר תלמידו. ר' ביסנא בשמו. ר' ביבי בר אבין בשמו. ר' הונא ור' חלבו ורב בשמו (שקלים פ"א). רב חונה רבה בשמו. חזקיה בנו. רב חנא אחיו. ר' חנינא בשמו (וע"ל). וחלפא בר אידי. רב יהודה בשמו. יהודה בנו. יוחנן חקוקא, ור' יונתן (ע"ל). ר' יונתן בן יוסף. רב יוסף א"ר חייא. אבא יוסי התורתי, ור' יניי ירושלמי ברכות פ"ד מתני' ה'. ר' ינאי תלמידו, ר' ירמיה בשמו. א"ל ר' ישמעאל בר' יוסי. מרתא אחיו, בש"ר פדיי, רב תלמידו, רבב"ח תלמידו, אמר רבה א"ר חייא שבת (קכ"ז א') עירובין (ע"ח א', פ"ח א'). רבי רבו או תלמיד חבר לרבי (ע"ל). ר' שבתי בשמו. שילא אחיו. שמואל בשמו שבת (מ"ה סע"ב, קל"ח סע"א) סוכה (י"א סע"א) חולין (קי"ג א', קל"ח א'). שמעון ברבי כתב היוחסין שהיה רבו (ע"ש שכתבתי בשם תוס' שהיה גדול מר' חייא, אבל אחר דתוס' כתבו דלזקנותו היה תלמיד חבר לרבי איך יהיה תלמיד ר"ש ברבי), ר"ש בן לקיש משמו ע"ז (ל' א'). בשם רשב"א רבה ריש רות, הלך עם ר' יונתן קומי ערסי' דר"ש בן יוסי בן לקוניא ירושלמי ברכות. אמר לר"ש בן חלפתא בירבי ירושלמי פ"ק דברכות פסקא א' ור"פ א"ל הממונה. רב ששת בשמו :